טיפולי אנרגיה
רפלקסולוגיה
רפואה סינית
פסיכותרפיה ואימון
נטורופתיה ותזונה
טיפולי מגע וגוף
הריון ולידה
מרפאת כאב אלטרנטיבית
טיפול בכאב
אבחון גלובלי

כוחו של היקום

יקום
מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה, טיליה מרכז לרפואה משלימה.

"בחיפוש יסודי אחר האבדה, תמיד תמצא את כל מה שאתה לא מחפש."   -מרפי

כנראה יש איזשהו חוק טבע כזה שכשמפסיקים לחפש זה מגיע. רק כדי להדגיש את הקטנות שלנו, את זה ששום דבר לא בשליטתנו, שהכול ברומו של עולם.

לפני מספר ימים, נסעתי עם מכר באוטו ולפתע הוא אמר שנעלמה האווירה שהייתה לו כשהיה ילד. הוא סיפר שבעבר, בילדות כשהיה הולך ברחוב לבית סבתו או סתם כאשר היה נוסע באוטו ומסתכל מן החלון, היה מרגיש מן סוג של אווירה שיותר אינה קיימת. אווירה שהוא מתגעגע אליה.

ואני ישר הבנתי על מה הוא מדבר, אני זוכרת את התחושה הזאת כל כך כילדה, במושב האחורי של האוטו יושבת בשקט ומסתכלת מהחלון על העצים שחולפים במהירות הבזק, מרגישה מן סוג של שלווה, חוויה כל כך פשוטה ועם זאת כל כך עצומה, רגע של חסד/שקט פנימי עמוק(אני מתחילה להבין ששני דברים אלו הם אותו דבר).

אך נשארתי עם סימני שאלה:

1.      ידעתי בדיוק על איזו תחושה הוא מדבר אך איך ניתן להסביר אותה במילים?

2.      לא הצלחתי להבין למה זה נעלם ואיך ניתן לחוות את זה שוב?

האווירה הזאת, המשהו באוויר הזה, זו תחושה שקשה לתפוס ובטח להסביר.

מה זה הדבר החמקמק הזה?

אווירה= אוויר, האוויר= אטמוספירה, אטמוספירה= חלל, חלל= יקום, עולם.

העולם הזה מסתובב מעצמו, אף אדם אינו מתאמץ או גורם לו להסתובב הוא פשוט מסתובב.

אנו פשוט נושמים, התהליך הגופני שכרוך בנשימה, בפעימה, הוא מורכב אך אנחנו פשוט נושמים ופועמים גם אם נרצה וגם אם לא באופן טבעי.

גוף האדם הוא מכונה משומנת שאין כמותה:

הקיבולת המוחית שלנו מגיעה עד לאלף טרה בייטים (שווה ערך ל-15 ספריות לאומיות מלאות), במהלך שנותינו אנו מגדלים כ-950 ק"מ של שיער, אורכו של המעי הדק הוא פי 4 מגובהו של אדם, כלי הדם בגופנו מגיעים לאורך של 100,000 ק"מ כאשר היקף כדור הארץ הוא כ-40,000 ק"מ בלבד(!!)

כל אלה מהווים רק דוגמה קטנה לפלא הבריאה, אפילו הלידה והמוות שלנו קורים בבסיסם של הדברים, באופן טבעי.

ליקום יש כוונה, תזמון וכוח עצום ומדויק.

אז איך זה קשור לאווירה?

לנו כבני אדם, הדבר המפחיד ביותר הוא אי הוודאות וחוסר אונים/שליטה. דבר שמכניס אותנו לפרדוקס מאחר ואיננו יודעים כמעט כלום ומעט מאוד בשליטתנו. השמש זורחת ושוקעת בלי שום קשר אלינו וכך גם עוד אינספור תהליכים, אשר קורים ללא מעשה ידינו. אנו חיים בעולם שבו הכול קורה מעצמו, דברים שאפילו ההיגיון אינו יכול להסביר אך בכל זאת אנחנו רוצים את תחושת השליטה. נבראנו לעולם שמתחת לרגלינו ניצבת אדמה בטוחה ויציבה, אך בתחושות שלנו לעיתים זה לא מספיק, למרות שקיימת קרקע פיזית מתחת לרגלינו אנו חשים בחוסר יציבות הרבה פעמים בחיינו ומנסים למלא אותם ב"בטחונות" מסוימים אשר אמורים לתת לנו תחושת שליטה בעולם. כאילו שאם מחר תהיה רעידת אדמה והקרקע תישמט מתחת לרגלינו מה שטוב הוא שעשינו תואר ראשון.

הביטחונות הם בכל הרבדים השכלתניים שהאדם המציא לעצמו: זוגיות, פרנסה, אמונה, משפחה, חברה, תחביבים, הרגלים, תפיסות …

כל אלה נועדו לתת מעט יציבות בעולם שפועל מעצמו אתנו או בלעדינו, דבר שהופך את עולמנו הפרטי לכל כך שברירי וארעי. ברגע שהיקום יחליט, אני כבר לא אהיה. נורא מפחיד, אז אני ייקבע את השהות שלי כאן, אשיג פרנסה טובה כך לא אמות מרעב ויהיה לי בית שישמור עליי, אשמור על כושר ותזונה נבונה כך שגופי יישמר בריא וההתכלות של גופי תהיה רחוקה ממני, לא אהיה לבד וכך אשמור על נפשי מן הריקנות והשיגעון, אאמץ מלא אמונות שיגדירו את ה"אני" שלי ובכך יהיה לי "אני" חזק ו"אני מכיר את עצמי"(!) ועוד אינספור דרכים מגוונות של התת מודע להתמודד עם האיום  הזה שדבר אינו בשליטתנו ובסופו של דבר אנו בני תמותה.

האמת שזה היה יכול להיות נחמד לחיות באשליה הזאת אך ברור שזו אשליה, העולם כבר הראה לנו אנשים שעבדו כל חייהם אך איבדו את רכושם ביום אחד, אנשים שעשו ספורט ואכלו בריא כל חייהם ויום אחד נדם ליבם בטרם עת, אנשים עם חיים מלאים שאיבדו את שפיותם ואנחנו שמשתנים משנה לשנה, מיום ליום מדקה לדקה ובעצם ה"אני" של לפני 5 שנים הוא לא אותו ה"אני" של היום.

כל גלגלי ההצלה האלה שהמצאנו לעצמנו מעסיקים את ראשנו ללא פסק, גוזלים את האנרגיה שלנו ואת זמננו, הכול למען תחושת השליטה המיוחלת בעולם שקורה לבד ללא שליטתנו, אנו מתאמצים ולא מבחינים שאותו מאמץ מרחיק אותנו מהעולם ומהדרך הטבעית שבה הדברים קורים מעצמם.

באותה שיחה עם ידידי, פתאום הבנו שכמבוגרים כן יש את האווירה הזאת, אך לעיתים רחוקות יותר, הרבה יותר.כנראה בשנים שאנחנו ילדים אנו פחות טרודים בלייצר קרקע אשלייתית ופשוט סומכים על האדמה, דבר שמאפשר את האווירה הזאת לעיתים יותר תכופות.

הבנתי שכשאני לא טרודה בלהיות בשליטה,

אני מתמסרת לדרך הטבעית של העולם ויכולה להרגיש את הקוסמיות שלו שמניעה את הכול מעצמה, זו התחושה.

אני לא אומרת שתתפטרו מהעבודה, תעזבו את הלימודים או בן/ת הזוג. זה בסדר שיש אחריות ובחירה לאדם מה לעשות בחייו. אך תבינו שהדברים קורים מעצמם וגם אם משהו שתכננתם לעצמכם לא קרה, תדעו שזו דרכו של עולם ותסמכו על העולם. גם בבחירות בחייכם דברים יכולים להגיע באופן טבעי או במאמץ וכשאני מדברת על מאמץ אני לא מתכוונת לעבודה קשה, הגיוני שנעבוד קשה עבור מטרות שחשקה נפשנו בם. כוונתי במילה מאמץ היא שאתה לא מעוניין במשהו אך עושה אותו ללא רצון. זה המאמץ הקשה ביותר,כאשר אתה רוצה משהו זה בא באופן טבעי גם אם זה תובע ממך הרבה.

לא סתם אדם מחזיק בכוונה או כשרון מסוים, כנראה שזו דרכו גם אם זו דרך לא קלה, כל דרך אחרת שתלכו בה לא תממש אתכם. גם אם תטמון בחובה עבודה "קלה" או "בטוחה", שם תהיו במאמץ להיות היכן שליבכם אינו פועם, באופן סמלי.

אם משהו צריך לקרות או לא לקרות לכם עכשיו, כך יהיה, שחררו את הטרדות של אם ומה. היקום הביא אתכם עד הלום, סמכו עליו.

רגעי השלווה שיביאו אתכם לאותה אווירה כיפית שנוצרת כתוצאה מתחושת בטחון אמתית בעולם(ולא מ-איך שאתם נראים, כמה שאתם מרוויחים והאם קיימת זוגיות בחייכם), יתרבו אם רק נצליח להתחבר לכוונת הנשמה שלנו, הניצוץ האלוהי בתוכנו שיודע שאין טוב ואין רע אלו הגדרות אנושיות בלבד, העולם פועל מסיבותיו שלו אותן לא נבין לעולם, אלא לעיתים בדיעבד.

נכתב ע"י שרון שלהב

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן