נוכחות

מהי נוכחות? האם היא רק פיזית או שמא אנו יכולים להימצא פיזית במקום אך מוחנו/ נפשנו אינם שם?

יש לנו את היכולת להיות קיימים בלי להיות. הנוכחות טומנת בחובה להרגיש ולהרגיש זה לא תמיד "טוב" מהסיבה הפשוטה שישנם גם רגשות "שליליים" שקשה לנו להתמודד עימם לרוב. אנו מטבענו נולדים לחוות את כל קשת הרגשות: עצב, שמחה, אכזבה, הצלחה, כאב…

באופן לא מודע, לעיתים אנו נמנעים מלהרגיש על ידי כך שאנחנו מעסיקים את עצמנו ללא פסק בכדי לא לפגוש את  המקומות הקשים בתוכנו. זה לא שאנחנו עסוקים מידי מכדי להרגיש עצב או שמחה, על פניו חיי היומיום מספקים לנו רגעים מגוונים שמעוררים בנו רגשות אלו, אבל לפעמים התכנים האמתיים שמנהלים אותנו נעלמים מעינינו.

תהיתם פעם למה אתם צריכים להיות כל כך עסוקים כל הזמן?

ישנן מיליון סיבות: כסף, משפחה, השכלה… מטרות למיניהן ו"האמצעים מקדשים את המטרה",  אך איפה אתם בכל הסיפור הזה? החיים האלה הם חד פעמיים, ארעיים ושבריריים.

הבודהיזם גורס שהדרך היא המטרה, והדרך היא החיים.

אתם מכירים את זה שעוברים ימים, חודשים, שנים ואינכם מבינים לאן כל זה נעלם? הזמן פשוט טס וקשה לכם אפילו לזכור איפה הייתם ומה עשיתם?

מה זו התחושה הזאת שהימים עוברים ואנחנו כמתבוננים מהצד לא מבינים איך חיינו חלפו  ללא תשומת הלב שלנו?

זו הנוכחות או יותר נכון האי- נוכחות שבחיינו, אנחנו עסוקים מידי ובאמת אנחנו חייבים את העיסוקים הללו בשביל לשרוד על פי אמונתנו, העבודה הכרחית בשביל הכסף, הכסף בשביל המשפחה ועוד….

עם זאת אני רוצה שתשאלו את עצמכם,

כמה מן הדברים שמעסיקים אותי הכרחיים לחיי ומה מן הדברים שממלאים את זמני נועדו רק בשביל להסיט אותי מן הרגש לעשייה, מנוכחות?

אני רוצה להתייחס לשני מושגים: being  ו- doing.

Doing– אני עושה

Being– אני קיים

אלו שני מצבים שאי אפשר להיות בהם בו זמנית, כשאני מוסח בעקבות ה- doing(העשייה) אני לא מחובר למה שאני מרגיש, להוויה שלי, ה- being.

אנחנו human being ולא human doing אז מה השתבש?

מה כל כך מפחיד את כולם ב- being?

כאשר אנחנו לבד, בשקט , בלי פלאפון, מחשב, איי פד, טלוויזיה וללא כל עיסוק או תכנית פתאום עולות להן טרדות ומחשבות יומיומיות שמציקות לנו ללא הרף, דעתנו מוצפת ולכן מסיחים אותה. אנחנו בטיפול פסיכותרפיה הוליסטית נצליח לעקוף את מחשבות הסרק שנועדו להרחיק אותנו מהסתכלות עמוקה יותר לתוך עצמנו,שם נמצא לרוב את הריק והבדידות שבתוכנו. אנחנו עומדים חסרי אונים מול רגשות אלו, כל כך רוצים שלא להרגיש אותם אז מהר מדליקים טלוויזיה, פותחים את הוואטס אפ, הפייסבוק.  ממציאי הרשתות החברתיות הצליחו כל כך משום שענו לצורך הכי לא מודע של האדם, הצורך התמידי שלנו למלא את הריק והבדידות האינסופיים אשר שוכנים בתוכנו. במגע אצבע על המסך בעיית הבדידות והשום דבר נעלמת אך מביאה עמה בעיה נוספת בעיית האי נוכחות והקהות החושית הרגשית.

אז למה בעצם להיות בנוכחות אם זה מה שהיא מביאה עמה?

כי בנוכחות טמונה גם אהבת אמת לעצמי.

איך ניתן לאהוב אדם שבורח ממכם כל הזמן, בורח מאינטימיות אתכם, אינו חושף את עצמו ואינו מעוניין שתכירו אותו? האדם הזה הוא אתם.

חושו את רגעי הכאב העמוקים ביותר עם עצמכם, כמו גם רגעי השמחה, תהיו לבד בשקט לפעמים.

אותן תחושות נוכחות כשאתם בנוכחות, שם אתם נמצאים באמת, תבלו עם עצכם זמן במלוא תשומת ליבכם.

הטיפול יכול להחזיר אתכם הביתה, לבסיס, לשורש, להבין את הכול ובסופו של תהליך להחזיר את עצמכם לעצמכם.

נכתב ע"י שרון שלהב,פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה, טיליה ממרכז לרפואה משלימה.