לצאת ממעגל הכאב

כאב כרוני המתמשך לאורך חודשים או שנים משפיע גם על הגוף וגם על המצב הנפשי של האדם הסובל ממנו. מתוך אינסטינקט לגונן על האזור הכואב וכדי להימנע מכאב נוסף, נוצר כיווץ שרירים מתמשך באזור. השרירים המכווצים מפחיתים את זרימת הדם לאזור, מה שמוביל למוגבלויות תנועה ולכאב נוסף. יתר על כן, מוגבלות התנועה באזור – והנטייה להזיז את האזור באופן מוגבל ומבוקר ככל הניתן כדי למנוע כאב נוסף – מובילות לעייפות, לחץ, וחרדות.

ככל שהכאב נמשך (כאבי גב, מיגרנות, וכאבים אחרים), חלק הולך וגדל מתשומת הלב של האדם מופנה לכאב, להתמודדות איתו, ולניסיונות להימנע מכאב ככל הניתן. אם סבלת מכאב כרוני, בוודאי שמת לב שבניסיון להפחית את הכאב התחלת לזוז בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, ואפילו לחשוב בצורות מסוימות. עם הזמן מתחילים להימנע ממספר הולך וגדל של פעילויות, וחלק הולך וגדל מהחיים סובב סביב הכאב.

הניסיון המתמשך הזה – לאורך חודשים ושנים – להימנע מהכאב, גורם למצב שבו הגוף לא יכול לתקן את האזור הפגוע (כתוצאה מאותה זרימת דם נמוכה, שרירים מכווצים ותנועתיות מוגבלת). והסיבה שכמעט כל האנשים מגיבים כך לכאב היא שכמעט תמיד במהלך החיים הם לומדים איך להתגבר על כאב – איך לדחוק אותו הצידה, איך להתעלם ממנו, איך להדחיק אותו ואיך לא להרגיש אותו. זה משהו שהורים מלמדים את ילדיהם, שאנו מצופים לו במקום העבודה ובחברה, ושאנו לומדים מכל מי שסביבנו.

כאב הוא בדרך כלל (חוץ מסיטואציות של חיים ומוות) חלק מניסיון של הגוף להירפא. כאב לא אמור לגרום לנו להתגונן מפניו לאורך זמן, אלא מבקש מאיתנו לתת לגוף את הזמן, המקום והתנאים שהוא זקוק להם כדי להחלים. כלומר – במקום להתגונן מפני הכאב הכרוני, הדבר הראשון שאנו צריכים ללמוד הוא איך להפסיק להגיב אליו. להפסיק להתכווץ בתגובה לכאב. לא ליצור מיד לחץ כתגובה לכאב, לא להעלים את האזור הכואב מתשומת הלב שלנו, ובמקום להקטין את הנשימה שלנו, לאפשר לגוף לנשום. זה גם אומר לא להפוך את הכאב לנושא המרכזי של תשומת הלב שלנו, ולא לצמצם את החיים שלנו לכאב או לניסיונות למצוא לו פתרון.

המטרה היא לא לאהוב את הכאב ולא ליהנות מהכאב, אלא פשוט להפחית את המאמצים שמושקעים בהתעלמות מהכאב או בהפחתה שלו. למעשה, הגוף צריך להשקיע כמות אדירה של אנרגיה ושל תשומת לב כדי שלא להרגיש את הכאב או כדי לשלוט בו (בכיווץ שרירים, בזהירות בתנועה, בריכוז). הבעיה היא שלרוב אנחנו כמעט ולא מודעים לאנרגיה ולמאמץ שאנו משקיעים בכך. המאמץ הזה והאנרגיה הזו מושקעים יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, באופן רציף, בלי שנהיה מודעים לכך – ומבלי שנבחר בכך.

כשאנחנו מצליחים להפסיק להילחם בכאב, השיפור בכאב הוא כמעט מידי. כשאנחנו מפסיקים להגיב לכאב – הגוף יכול לנצל את כל אנרגיה הזו, שעד כה הושקעה בלא להרגיש את הכאב – כדי להתחיל ולפתור את הבעיה. ההרפיה של השרירים ומתן האמון המחודש בגוף מאפשרים לו להביא יותר זרימת דם אל האזורים הכואבים, ולהתחיל בתהליך הריפוי.

בתהליך בשיטת גרינברג, אנשים שמגיעים עם בעיה כרונית לומדים איך להפסיק להגיב לכאב באופן אליו התרגלו, כדי לאפשר למשהו חדש לקרות. ראשית כל נלמד להכיר את הדרכים בהם הגוף שלך למד להתגבר על הכאב – איזה שרירים אתה מכווץ, איזה תנוחות את מעדיפה, מה צורות הנשימה אליהם התרגלת. בהדרגה, תלמד כיצד להפסיק לעשות עוד ועוד מאותן התגובות האוטומטיות – כאשר בכל שלב תוכל להרגיש איך גופך קרוב יותר לריפוי, ולשינוי אמיתי במצב הכרוני.

אני מזמין אותך לבוא למפגש היכרות בו תלמד על הדרכים בהם למדת להתנגד לכאב, ותרגיש איך הפסקה שלהם יוצרת התחלה של שינוי.

מאת אלון גן , מטפל בשיטת גרינברג