המאמר הזה מתייחס לכל האנשים שאף אחד מצירי החיים המרכזיים שלהם לא נפגע, להיפך, הם אפילו יכולים להיראות מאוד מאושרים.
אך משהו בהם יודע שהם אינם מאושרים, שלא את זו אהבה נפשם.
בעבר הם ידעו מה הם אוהבים, או שלא אך משהו בהם ידע ויודע שהם אינם בדרך הנכונה והמדויקת עבורם, הדרך לשלמות, קבלה ואהבה עצמית.
מדובר פה על צומת בחיים שבה אנו בוחרים את הפנייה הלא נכונה, כאן נשאלת השאלה: מה זה לא נכונה? כי על פניו היא נראית הכי נכונה, אך אם אני צריכה להגדיר את זה זו פשוט דרך שאינה עושה אותנו שלמים עם עצמנו ועם ההחלטות שלנו, דרך שגורמת כל הזמן לא להקשיב לקול הפנימי, לאינטואיציה או שפשוט מעלימה את האינטואיציה.
הבחירה לעבוד בעבודה שמדכאת אותנו, בסביבת עבודה שלא טובה לנו אנרגטית, בן זוג שמוריד אותנו ולא תורם להתפתחותנו או שלא באמת ובתמים אהבנו, חברים לא רלוונטיים, שימור טינה וריבים בחיינו, לא לעשות משהו שאנחנו אוהבים ועושה לנו טוב כמעט אף פעם כי אין לנו זמן וכן הלאה…
כמו ששמתם לב מדובר על החלטות גדולות כקטנות, מבחירת שותף לחיים ועד למצוא זמן ללכת לים או לקרוא ספר כאשר הנפש מבקשת.
לא סתם עולה רצון ספציפי, כנראה שגלום בנו הכישרון והדרך גם לבצע אותו ולא תמיד זו תהייה הדרך הקלה, הבטוחה והנוחה.
הדרך סלולה פשוט צריך ללכת בה, אז אם זה כל כך פשוט למה לפעמים זה לא מצליח?
הסיבה היא שיש יותר כמה דרכים ועלינו לבחור. לרוב בדרך אחת יהיה משהו חסר ויימצא בדרך השנייה, אך זה חלק מהקבלה שלנו ששום דבר אינו מושלם. אפשר לחלק לעתים את הפיצול לשכל ורגש, דרך אחת נכונה שכלית והשנייה אנחנו פשוט מרגישים, יודעים שזה נכון, חושבים עליה וחיוך עולה על פנינו ללא שליטה אפילו אם זה לא הדבר ה"חכם" או ה"נכון" לעשות ויש כאלה שאפילו האינטואיציה כבר לא באה להם בקלות. זה קורה כתוצאה מאיזשהו חוסר חיבור פנימי וכאשר האדם אינו בשיח עם עצמו אין לו איך לדעת מה מתרחש בלבו והלב הוא זה שיודע…
השינויים הגדולים ביותר בחיינו מתחילים מזיק של רצון קטן וכביכול חסר משמעות, אך בתוך הרצון הזה קיים פוטנציאל אינסופי שבו אנחנו מתחילים להקשיב לעצמנו, לרצות אותנו ולנשום את הנשימה שלה היינו כל כך זקוקים. משם באים הרעיונות, שם נמצאת ההשראה וזה המקום בו אנחנו מתחברים לעצמנו ומתקרבים עד למצב של אהבה עצמית.
כאשר אנחנו פוסלים את כל רצונותינו על הסף פעם אחר פעם אנו כבר מתחילים להדחיק את משאלותינו, רגשותינו ופשוט מוותרים. ניתן לאבחן את זה על פי הטייס האוטומטי שפועל בלעדינו בחיי היומיום, איננו מבינים לאן נעלם יום ראשון, שני, שלישי… לאן נעלמה הנסיעה הביתה מהעבודה ומוצאים את עצמנו כצופים מהצד, לא נוכחים בחיינו. יש אינספור שיטות היום לחיות באי- נוכחות, רק תבחרו: פייסבוק, טלוויזיה, וואטס אפ, טוויטר, אינסטגרם, סמים, אלכוהול וכן הלאה…
הנוכחות לא תמיד קלה ונוחה אך האי נוכחות כן ולכן אנחנו בורחים לשם הבעיה היא שכשאנחנו לא נוכחים אנו לא קיימים ועל נפשנו נגזר דין מוות.
זו בחירה לרוב שאינה מודעת אך עדיין בחירה לא להסתכל על הסימנים בדרך המנסים להחזיר אותנו לקשר פנימי עמוק.
פסיכותרפיה הוליסטית מאחדת בין כל החלקים ; הגוף, הרוח והנפש. מחזירה אותנו לקשר ואינטימיות עם עצמנו ,ממקדת אותנו בלהקשיב לעצמנו ומלמדת אותנו לאהוב את עצמנו כך שאיננו זקוקים יותר לאף אחד, אלא רוצים.
השיטה עובדת דרך העבר, ההווה, העתיד, הציפיות, האכזבות, הרצונות, האמונות המגבילות, הנושאים שהדחקנו ומנהלים אותנו עד היום, טראומות ועוד…
עבודה מעמיקה שכזו יכולה להחזיר את נפש האדם לחיים.
ולהוות פתח לצמיחה אם רק נצא מאזור הנוחות ונאפשר לעצמנו את הנפילה הנתמכת שבסופה תגיע גם העלייה.
מאת שרון שלהב, פסיכותרפיה הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה