פרפקציוניזם

פרפקציוניזם היא תופעה רווחת בקליניקה, אנשים אשר מגיעים לטיפול מותשים, חרדים משום שמשקיעים את כל מרצם בלהיות מושלמים בתחומים מסוימים או בכל תחום אפשרי. מה שנעלם מעיניהם היא העובדה שמאחר ואין דבר שהוא מושלם אובייקטיבית, המושג מושלם הוא סובייקטיבי ולכן כל האנרגיה שלהם מתבזבזת בלהיות מה שמושלם בעיני עצמם בלבד או מה שהם חושבים שירצה את הסביבה אך לא זו בהכרח האמת.

מה כל כך בלתי נסבל באי- מושלמות שלנו?                                                                          

הרי כמעט כולם יודעים שאין דבר כזה "מושלם", גם הפרפקציוניסטים שבנינו, אך עדיין הם מוצאים את עצמם במרדף אחר הלא קיים ולכן אינם יכולים להגיע אף פעם לסיפוקם המלא. הם יכולים באופן רגעי להרגיע את החרדה משום שרק לרגע "הכול במקום" אך במהרה יימצאו את עצמם שוב באותו מרוץ חסר תכלית. התכלית היא להרגיש ש"הכל בסדר".

 מה מאיים ב"לא בסדר"?                                                                                                 

מגיל ינקות אנו מתחנכים שלא לבכות, לא לצעוק, לא להיות מתוסכלים וזה כך מטבע הדברים וחיובי הדבר שאם תרגיע את ילדיה, תלעס עבורם את התכנים שקשים לעיכול בטרם יימסרו אליהם. יחד עם זאת ישנם ילדים שגדלו להיות אנשים מבוגרים המחזיקים במסר שאינם מסוגלים לעכל בעצמם למרות שאינם ילדים יותר, עליהם לשמור על מסגרת ה"מושלם" אחרת הכול יתפרק. הפחד מהלא נודע הוא פחד חזק שמלווה הרבה אנשים ולכן לפעמים יותר מפחידה המחשבה להיות בסיטואציה לא מוכרת מאשר בסיטואציה לא נעימה אשר אותה הכרנו בעבר. מה שכבר אנחנו יודעים שעברנו ושרדנו נותן לנו את הביטחון שנוכל לעבור זאת שוב לרוב; צבא, לידות, פרידות…                     ברגעים קשים אנו נהיים יותר מודעים לכוחותינו ולכן כאשר מדובר בפרפקציוניזם עולות השאלות: "מה יקרה אם לא אהיה מושלם? לא יאהבו אותי? לא אוהב את עצמי?" כנראה שלא נדע עד שלא ננסה, אך לנסות זה מפחיד. יש פחד לאבד את הכול, לאבד את עצמך כפי שהכרת עד היום, את האהבה של סביבתך, את האהבה של עצמך,

איך מנסים כזה דבר? ואם לא מצליחים?

רובנו מסתובבים בלי תחושת רשת בטחון שתתפוס אותנו כאשר אנחנו נופלים ולכן לשחרר זה מפחיד, אם אפול מי יתפוס אותי? מי יאהב אותי? אנחנו שוכחים שאנו קיימים לדבר עם עצמנו, לעודד את עצמנו, לאהוב אותנו. אך לפעמים קשה לנו לאהוב את עצמנו בכל מצב אלא רק במידה ונעמוד בתנאים מסוימים שאנו מציבים לעצמנו. עשו הקבלה לבן/ת זוג או להורים שיאהבו אתכם עם תנאים אולי תחשבו שזה לא פייר, שעליהם לאהוב אתכם באשר אתם, אם כך מדוע אתם מציבים לעצמכם תנאים כה נוקשים לאהוב את עצמכם ואיזו חברות אמת יכולה להתפתח ממקום כזה?

כאשר הדיאלוג הפנימי של האדם מתנהל בצורה דומה לזאת: "בשביל שאוהב את עצמי עליי להיראות בצורה מסוימת, לנהל את ביתי באופן כזה, להתנהג בדרך כזאת או אחרת" וכן הלאה…

זוהי לא אהבה עצמית, כשם שאם בזוגיות זה היה השיח לא הייתה זו אהבת אמת.

אהבת אמת יוצאת לאור דווקא ברגעים שאנו לא בשיאנו לכן הרשו לעצמכם לא להיות מושלמים וכך תגלו האם המערכת יחסים בניכם לבין עצמכם טומנת בחובה אהבה עצמית.

מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה