על אביב, פריחה ומה שביניהם – עונת האלרגיות בפתח

אנחנו בפתחה של עונת האביב, עונה רומנטית וקסומה של לבלוב והתחדשות שבה הגוף נפתח ביחד עם הפריחות של הטבע. ועם הפריחה שבחוץ חלקנו גם מרגישים פריחה מבפנים, אבל מהסוג הלא נעים – עקצוצים באף, גירודים בעיניים, נזלת שקופה ובלתי נגמרת ולעיתים אף אדמומיות בעור. אלרגיה – או בעברית תקנית רַגֶּשֶׁת.

ברפואה המערבית אלרגיה נחשבת ל"תקלה" בגוף, שבה מערכת החיסון שלנו מעוררת תגובה חיסונית נגד גורמים חיצוניים שאינם זיהומים קלאסיים. האלרגיה יכולה להיות לתרופות, לכימיקלים, למזונות מסוימים, או לאלרגנים נשאפים כמו אבקני פרחים, קרדית האבק, פרוות חתולים ועוד. כ-12%-25% מאוכלוסיית העולם סובלים מאלרגיה כזו או אחרת, והסימפטומים משתנים מאדם לאדם בהתאם לסוג האלרגן אליו נחשפו. הטיפול המוצע ברפואה המערבית כולל: 1.מניעה – זיהוי האלרגן והפחתת החשיפה אליו. 2.טיפול תרופתי באנטי היסטמינים, סטרואידים, ובמקרים מסוימים משאף. 3. חיסוני אלרגיה. 4. זריקות אנדרנלין (אפיפן) במקרי קצה מסכני חיים.

במאמר זה נרחיב על אלרגיית האביב השכיחה הנקראת גם "קדחת השחת". זו תגרום לגודש באף, עיטושים חוזרים ונזלת שקופה או לבנה לרוב. היא גורמת לאי־נוחות רבה, להפרעה בנשימה ובשינה, לעייפות במהלך היום, להפרעה ביכולת הריכוז ולהפרעה משמעותית בתפקוד היום־יומי – עד כדי מצבים מסכני חיים. נזלת אלרגית, למשל, היא גורם סיכון להתפתחות אסתמה ולהחמרת התקפים של אסתמה.

הרפואה הסינית מציעה זווית שונה להתיחסות לתופעת האלרגיות. בעוד שברפואה המערבית הגורמים לאלרגיה הם האלרגנים הסביבתיים (אבק, פריחה וכו'..), הפילוסופיה הסינית סבורה כי אלו רק טריגרים המאותתים על חולשה עמוקה ומהותית יותר במערכת החיסון, שבסיסה בחוסר איזון פנימי.

ישנן שלוש פתולוגיות עיקריות לתסמינים אלרגיים: חסר צ'י בריאות (Lu Qi Def), חסר צ'י בטחול (SP Qi Def), וחסר צ'י של הכליות.  חשוב לציין שלא פעם מדובר במקרים מעורבים שהם חולשה של הטחול מחלישה גם את הריאות ולהיפך.

חולשה של הריאות: הצ’י  של  הריאות אחראי לתפקוד תקין של מערכת הנשימה, כולל מעברי האף. לכן ריאות חלשות יהיו רגישות יותר לגורמים כמו קור, יציבה לא נכונה שסוגרת על הריאות, חשיפה ממושכת לאוויר מזוהם, או גורמים אלרגניים של אלרגיית האביב.  גם עצב עמוק ויגון הם רגשות הקשורים אל הריאות, ולכן הרפואה הסינית רואה קשר ישיר בין אדם שנמצא באבל לדוגמה, לבין מצב הריאות שלו!

כחלק אינהרנטי מהטיפול נשלב חיזוק של הצ'י המגן (Wei Qi), שהוא המקבילה הסינית פחות או יותר למערכת החיסון, והוא המונע כניסה של פתוגנים חיצוניים. הצ'י המגן נשלט על ידי הריאות ולכן חיזוק של הריאות יהווה חיזוק של הצ'י המגן.

חולשה של הטחול: הצ’י  של  הטחול שולט על העברת נוזלים בגוף, וכשהוא נפגם מוחלש תפקוד מערכת העיכול, המוביל לייצור מוגבר של ליחה אשר מצטברת בקנה הנשימה, בחלל האף, ואף בריאות. אותה הליחה היא הנזלת השקופה או הלבנה שאנחנו בד"כ פוגשים באלרגיות האביב, חיזוק טחול יביא להפחתה בליחה שתקל על הסימפטומים של האלרגיה.

חולשה של הכליות: לצד הריאות, גם לכליות יש תרומה מרכזית למערכת החיסונית. גורמים שיכולים להחליש את הכליות הם חוסר שעות שינה, חשיפה לקור, מחלה ממושכת, לידות מרובות, פחד קיצוני כרוני, עבודה ממושכת (over-work).

טיפול והתייחסות סינית

טיפולי שיאצו, דיקור ונטילת תרופות צמחי מרפא יכולים להקל משמעותית בסימפטומים של האלרגיה, ובהתמדה ובאבחון מדויק גם בשורש הבעיה. הזמן הנכון להתחיל את הטיפול הוא דווקא כשהגוף חזק יחסית, ובזמן שהאלרגיה אינה פעילה ואין סימפטומים, זאת משום שטיפול בעת שיא האלרגיה יהיה טיפול שמתרכז בעיקר בסימפטומים ולא בשורש הבעיה.

ואי אפשר בלי מילה וחצי על תזונה – הסימפטום המרכזי של אלרגיית האביב הוא נזלת, גודש באף וליחה. על מנת לעזור לגוף שלנו להתמודד עם האלרגיה אנו ננסה להקל עליו על ידי הימנעות מאכילת מזונות הגורמים להצטברות ליחה כמו ממתקים וסוכרים, מוצרי חלב למיניהם, מזון מעובד, מזונות שומניים. תזונה מומלצת תהיה סלטים קרים, ירקות ודגנים מבושלים הקלים יותר לעיכול.

אז מה אני יכולה לעשות כשיש לי אלרגיה? במקביל לטיפולי שיאצו או דיקור מומלץ להתחיל בלחזק את המערכת החיסונית על ידי הוספת מרכיבים טבעיים אנטי-דלקתיים לתזונה היומיומית שלכם: שום (מכיל חומרים בעלי תכונות אנטי דלקתיות), בטטה ושימוש מרובה בלימון (עשירים בויטמין C החיוני למערכת החיסונית), תפוח עץ (שבו תרכובות פלבונואידיות שמגינות על התאים שלנו מזיהומים ודלקות), סלמון וזרעי פשתן (מכילים אומגה 3). כורכום – נוגד גודש טבעי. ג'ינג'ר אנטי היסטמין טבעי. כמו כן מומלץ לשלב תרגילי נשימה קצרים בשעות הבוקר, ולהקפיד על ביצוע תרגילים לפתיחת בית החזה ומתיחת מרידיאן הריאות (מוזמנים להתייעץ עם המטפל/ת שלכם לתרגילים ספציפיים).

מאת:

דפנה סרי