מהי שיטת גרינברג?

היכולת שלנו לממש את הרצונות או היעדים שלנו כיום תלויה ביכולת שלנו להשתחרר ולשנות הרגלים שפיתחנו בעבר. במהלך החיים למדנו דרכים שונות להתמודד עם המציאות כפי שהייתה בעבר – בגיל צעיר יותר, עם אנשים מסויימים או בסיטואציות מסויימות, או כאשר חווינו כאבים או חוויות פיזיות עזות אחרות. את אותם הדברים שלמדנו בעבר אנחנו ממשיכים ליישם באופן לא מכוון גם כאשר הנסיבות השתנו לחלוטין, וכאשר ההרגלים הללו כבר לא רלוונטיים לחיינו. כך למשל, יכול להיות שלמדנו לנוע בצורה מסויימת כדי למנוע כאב ביד שנשברה לפני עשרים שנה, יכול להיות שלמדנו להסתיר תחושות מסויימות שלנו כשפחדנו שאנשים אחרים ינצלו אותם או ייפגעו מהם, ויכול להיות שלמדנו איך לשבת בכיתה בלי להפריע בשעה שהדברים שבאמת רצינו לעשות היו במקום אחר.

בשיטת גרינברג אנחנו בוחנים את ההרגלים הישנים שלנו לאור המטרות שלנו בהווה. אנחנו לומדים לזהות את ההרגלים שמפריעים לנו להגיע למטרותינו, ואיך ההרגלים הללו מופיעים בחיים שלנו כיום. כמו כן, אנחנו לומדים כיצד להפסיק לנהוג באופן אוטומטי לפי ההרגלים הישנים, ומתוך כך אנו מקבלים מחדש את יכולת הבחירה שלנו להגיב לחיים שלנו בהווה באופן שלא נגזר באופן אוטומטי ממה שלמדנו בעבר.

ניתן לחלק את העבודה בשיטה לשני תחומים עיקריים – תהליכי החלמה ותהליכי למידה. בתהליכי החלמה אנו מתמודדים עם פציעות, עם פגיעות, ועם החלמה מניתוחים ומתהליכים רפואיים אחרים. התחושות הפיזיות העזות המלוות לפציעות, ניתוחים וכו' – כאבים, חוסר נוחות, חוסר איזון וכו' – גורמות פעמים רבות לתגובה אינסטנקטיבית שמטרתה להפחית מעוצמת התחושות הללו – בדרך כלל כיווץ שרירים והחזקה של הגוף בצורה שתחליש ככל האפשר את המידע העצבי שמגיע מהאזור הכואב. התגובות האינסטינקטיביות הללו יוצרות מצב שדווקא מקשה על הגוף להחלים (זרימת הדם לאזור מופחתת, כמו גם התנועתיות שלו). לכן, בתהליכי החלמה אנחנו לומדים – בשיטות של מגע, תנועה ותשומת לב, כיצד לאפשר את התחושות הפיזיות העזות בלי להגיב אליהן בעוצמה רבה כל כך – ועל ידי כך לאפשר לגוף את התנאים הפיזיים הדרושים לו להחלמה.

תהליכי למידה עוסקים במימוש מטרות רחבות יותר בחיים – כדוגמת חברויות אמיצות יותר, זוגיות, עבודה שמתאימה ליכולות שלי ובתגמול הולם, יכולת להביע את עצמי בסביבתם של אחרים, ועוד. לאור המטרה שבחרת, אנו מזהים את ההרגלים והדפוסים שמקשים על מימושה. לדפוסים הללו יש היבטים רגשיים ונפשיים (לדוגמה שיפוט עצמי, חשיבה לא בהירה, דאגנות, ביטחון עצמי מופרז) וגופניים (לדוגמה אופן הנשימה, תנוחות אופייניות, חוסר תשומת לב לאזורים מסויימים). ההיבטים הרגשיים והגופניים הללו מתבטאים ביחד בתוך הדפוס –כשאדם מסויים ימצא בדפוס של לדאוג לאיך הוא יתפרנס בעתיד – גם בסיטואציות שכלל לא קשורות לנושא – האופן שבוא הוא ינשום ויחזיק את הראש יהיה גם הוא אוטומטי וחלק מהדפוס. בתהליכי למידה אנחנו לומדים – בשיטות של מגע, תנועה, תשומת לב ושיחה – לזהות את הדפוס הרלוונטי, לראות איך הוא מגביל אותנו מלהשיג את המטרה שלנו – ובעיקר, כיצד אנחנו יכולים להפסיק לפעול לפיו באופן אוטומטי.

בשני סוגי התהליכים, ההפסקה של ההרגל או הדפוס האוטומטי נותנת לנו הרבה מאוד חיוניות ואנרגיה, מאפשרת לנו לגלות צדדים שלנו שכבר שכחנו שהם חלק מאיתנו – אומץ, יכולת להתחבר לאחרים בפשטות, חשיבה בהירה יותר, בהירות לגבי הרצונות שלנו, תנועה קלה ומגוונת יותר וכו'. בראש ובראשונה, הפסקת הדפוס האוטומטי – ובעקבותיה היכולת שלנו לבחור כיצד להתנהג, לפעול ולחוות את העולם בכל יום מחדש – מאפשרת לנו לקבל הרבה יותר אחריות על החיים שלנו, במקום להיות קורבן של הנסיבות ושל ההיסטוריה שלנו.

תהליך של שיטת גרינברג כולל סדרה של פגישות שבועיות, כאשר בכל מפגש אנו עושים עוד צעד – מתשומת לב לאיבר מסויים עד לחוויה כללית בגוף, ומלימוד הדפוס בהקשר של חוויה מסויימת בסיטואציה שחוזרת על עצמה ללימוד האופן בו אנו יכולים להשתחרר מצורות התנהגות, חשיבה ורגש כלליות הרבה יותר. התהליך הוא תהליך לימוד משותף, שבו הקליינט לוקח חלק פעיל, ומקבל אחריות על תהליכי השינוי והצמיחה בחייו – השינוי מושג על ידי בחירה שלך בהפסקה של דפוסים שכבר לא משרתים את המטרות שלך, מתוך הלימוד המשותף של האופן שבוא הם מתבטאים בחייך.

מאת :אלון גן, מטפל בשיטת גרינברג