להתיידד עם הכעס

על הכעס

עבור רובנו, כעס נתפס כרגש שלילי , כזה שאין לקבל אותו אצלנו או אצל אחרים, ויש לדכא אותו . מגיל קטן אנחנו מחונכים להתנהג יפה , לא להתפרץ , ולעתים אף להדחיק את רגשותינו על מנת להיחשב ל"ילדים טובים " .
האמת היא שהאויבים האמיתיים הם עצלנות , אדישות וייאוש, ואילו כעס הוא ידיד, לא ידיד נחמד, אבל ידיד נאמן מאוד. כעס הוא כלי, לא אדון,  ובשימוש נכון הוא מועיל מאוד.
כעס הוא דלק ומפה, הוא קריאת כיוון, הוא מכוון אותנו לגבולות האישיים שלנו,  מסמל עבורנו מה אנחנו מעדיפים, מה הרצונות האמיתיים שלנו, במה אנחנו מאמינים ומה אנחנו לא מוכנים לקבל.

הבעיה:

בדרך כלל, מבחינה חברתית , אנחנו מתמודדים עם כעס ב-3 צורות עיקריות, שהבחירה ביניהן תלויה באופי שלנו ובצורת החינוך שקיבלנו.

1.מדחיקים – אם לימדו אותנו שכעס הוא דבר רע, ולהתפרץ בפומבי זה דבר מביש, אנחנו בדרך כלל נדחיק את הכעס, נוותר ונעבור הלאה. במקרה כזה, אנחנו לא חוקרים את מקורות הכעס וסיבותיו, והתוצאה היא שאנחנו לא לומדים מהכעס דבר ומצד שני מוסיפים לעצמנו תסכול.

2.מתפרצים – אם אנחנו נוטים לאימפולסיביות, אנחנו נותנים לכעס מוצא מיידי, ואומרים מיד את מה שאנחנו מרגישים, בדרך כלל בלי פילטרים. התוצאה היא אדם פגוע בצד השני (בדרך כלל אנחנו עושים את זה ללא מחשבה על הנמען), אובדן של יחסים טובים, ובמקביל אנחנו שוב מפסידים את המסר משום שאח"כ אנחנו מגיעים לשלב שבו יש לנו רגשות אשמה על שפגענו באדם אחר, או גאווה על זה שעמדנו על שלנו, אבל המהות, הדבר שבגללו כעסנו מאבד את המשמעות שלו.

3.מתפשרים –  מחליטים שאנחנו לא מוכנים לשלם את מחיר הכעס, אומרים דברים כמו "לא מגיע לי לכעוס בגלל דבר כזה " ועוברים הלאה. הבעיה היא שבדרך כלל המחיר הוא בהתפשרות על העקרונות שלנו ועל הגשמת רצונותינו. אנחנו לא רבים, לא מתווכחים, אבל גם לא משיגים את מאוויינו. אנחנו נתפסים כטובים ונחמדים על ידי החברה והסביבה, אבל בתוכנו מצטבר לאט לאט תסכול על כך שרצונותינו אינם מתגשמים ועל הויתור עליהם.

הפתרון:
השתמשו בכעס כמפה, הכעס יכול לשמש אותנו כדי להכיר את עצמנו טוב יותר, להיות כנים כלפי עצמנו ולראות מה עלינו ללמוד מהכעס. במקום להתפרץ, להדחיק או להתפשר, אנחנו יכולים ללמוד ממנו הרבה.
אם כעסנו על מישהו או משהו, סימן שיש כאן משהו בחיינו שאיננו מוכנים להשלים איתו. מה זה אומר עלינו ? על סדר העדיפויות שלנו ? מה היינו רוצים לשנות ? איך אפשר לשנות ? (בדרך כלל למרות שנדמה שלא, אפשר לשנות , אבל לא בשעת הכעס עצמו).
אם נדע לרדת לשורשי הכעס, לסיבות העמוקות שלו ולא לסיטואציה הספציפית שעוררה בנו את הבעירה, נכיר את עצמנו את רצונותינו ומשאלות ליבנו טוב יותר ונוכל לשפר ללא היכר את חיינו.

כלי עבודה: לפגוש את הכעס על נייר.
קחו דף, כתבו את האירוע שקרה, מי נכח ?  מה נאמר ?  מה הרגשתם כלפי מה שנאמר ? מה אמרתם ? מה רציתם להגיד אבל לא הרשיתם לעצמכם ? למה לא הרשיתם לעצמכם להגיד את זה ? מה בסיטואציה הזאת מזכיר לכם סיטואציות אחרות בחיים שבהם כעסתם, מה מוקד הבעיה?  האם כבר נתקלתם בכזו בעיה בעבר? מהי הפעולה הנדרשת שעשויה לתקן את המצב או לשפר אותו ? האם אתם מוכנים להשקיע את המאמץ ?

אל תהססו, הנייר סופג הכל, רשמו הכל, בכנות ובלי צנזורה, תנו ליד לנוע בחופשיות וראו אילו אמיתות מתגלות.

בהצלחה.

הערה: במידה והמסקנות המתבקשות לאחר הכתיבה הוא שאין סיכוי לשנות את הסביבה שחוזרת ויוצרת סיטואציות שמעלות כעס, יש לבחון האם יש מקום להרחיק את עצמנו מהסביבה הזו.

מאמר שנכתב ע"י טליה מאור.