אני הולך בתוך המסדרון הארוך, שורה של דלתות מימיני, שורה של דלתות משמאלי. נראה שיש משהו בקצה. דפיקות לבי מתחילות להאיץ, עולה בי איזו התרגשות. אני לא יודע מה ממתין בסוף המסדרון, אבל אני יודע שהוא חשוב. אני מגיע לקצה ומתגלה בפניי אולם רחב-ידיים. במרחק-מה ממני, במרכזו, אני רואה כלוב ברזל. יצור גדול-מידות מסתובב בו במעגלים. אני מתקרב. אריה תמיר, בעל רעמה מלכותית, מביט בי הישר אל תוך עיניי. כאילו רק חיכה שאבוא. מבטו חכם, אנושי, הוא מרגיש לי קרוב בצורה שאינני יכול לתאר. אין ספק שאני מכיר אותו. על אף שלא נפגשנו בעבר, לא כך, ברור לי כי נפגשנו כבר פעמים רבות.
לרגע אני נהיה מודע שוב להיותי שכוב על מיטת הטיפולים. שתי ידיי מונחות על מרכז בית החזה וידו של המטפל נחה בעדינות על מצחי. תחושה של חום נעים אופפת אותי. מבעד לעפעפיי הסגורים אני יכול לחוש בשארית הקלושה של התאורה הצהובה הרכה שבחדר. מוזיקה נעימה משייטת לה אי-שם ברקע. אני ער לגמרי, אך שקוע עמוק בתוך עצמי. המפגש הזה עם אותו "אריה" שבי שמבקש לפרוץ, לא מאתמול, אלא במשך שנים – נוכח במלואו וממלא את החדר. המטפל ואני נמצאים בו ביחד. אני שואל את האריה: "מה מחזיק אותך בכלוב?" "ממתי אתה שם?" "מה אתה מבקש ממני?" אני אומר לו כמה מילים משלי ונותן לו לדבר אליי באופן חופשי. משהו התחיל לזוז.
חידות וסיפורים לא פתורים
עולמנו הפנימי מלא בחידות. סיפורים לא פתורים מעברנו שרק מבקשים שייגעו בהם קצת. חלקם פחדים שמסווים את עצמם בתור הסברים וסיבות ועוצרים אותנו מלעשות את הדברים שאנחנו רוצים. חלקם רצונות שכמהים להביע את עצמם, אך מסיבות שונות נותרים שקטים ואצורים בפנים. חלקם שקשה לנו אפילו להגיד עליהם משהו ברור, אך אנו יודעים שחסרה לנו בהם איזו בהירות.
בתהליך הטיפולי של הפסיכותרפיה ההוליסטית אנו מתחילים לעבוד עם כל הדברים הללו בדרכים רבות: באמצעות שיחה והבנה עמוקה יותר של התכנים האישיים שלנו, באמצעות מדיטציה, טכניקות של מיינדפולנס והתבוננות בגוף (שפעמים רבות מבטא את הנפש) וכן בדרכים "ישירות" יותר, כמו למשל בדמיון מודרך. פעמים רבות אנו נדהמים לגלות את הכוחות של התודעה שלנו, המקומות שהיא יכולה להגיע אליהם והדלתות הרבות שיש לנו להיכנס פנימה.
עולם פנימי של סמלים
הכניסה לעולם הסמלים הפנימי שלנו באמצעות דמיון מודרך מאפשרת לגעת עמוק מאוד ובאופן נעים ורך מאוד. הנפש שלנו חכמה והיא נוטה ללכת רק למקומות שהיא מרגישה מוכנה לפגוש ושיש לה יכולת להתמודד איתם. בעבודה עם דמיון מודרך אנו מקבלים הזדמנות לפגוש את כל מה שנוכח בנו ביומיום, מהווה חלק מהמרקם הנפשי שלנו, מפעיל אותנו ומנהל אותנו "מאחורי הקלעים", אך שאין לנו יכולת או פנאי לשבת ביומיום ולהתבונן בו. לא כל שכן לעשות איתו דיאלוג, לטפל במה שזקוק לטיפול ולשנות את מה שמבקש שינוי. תהליך זה בדרך כלל מהווה חוויה מרגשת של פגישה עם עצמנו ומוכנות להסתכל.
הדמיון המודרך הוא כלי שמאפשר לעשות בו שימושים רבים. חלק מהתהליכים שנעשה בעזרתו הם תהליכים יותר "פסיביים" – שאינם כוללים דיאלוג בין המטפל למטופל, אלא רק הרפיה של המטופל לתוכם: כך למשל בתהליכי הרפיה ושחרור מתחים, שנועדו להיפטר מעומס נפשי ופיזי ולספק חוויה של מנוחה עמוקה לגוף ולנפש. חלק מהתהליכים לא נעשים כלל באמצעות דמיון ויזואלי, אלא באמצעות כלים מיינדפולנס או התמקדות, שמפנים תשומת לב תחושתית לגוף. האפשרויות מגוונות והבחירה מתי להשתמש במה תלויה באופי וביכולות של כל מטופל.
הצורך הטיפולי
כמו כל מרכיב אחר בטיפול הפסיכותרפיה, העיקרון שמוביל את התהליך הוא הצורך הטיפולי: מה המטופל צריך באותו הרגע, מה הם התכנים שעולים ועד כמה יש יכולת לעבוד איתם כעת. ישנם אנשים שצריכים עדינות וקצב איטי על מנת שיוכלו לגעת בדברים ולעבוד עליהם. מטופלים אלו יפרחו במסגרת תומכת המאפשרת להם ללכת לאט-לאט ולהעמיק בהדרגה (לעיתים במשך זמן), עד שיגיעו לבסוף לדברים המהותיים ביותר. יש אחרים שמגיעים בכוונה (ועם מוכנות) "לצלול ראש" ולפגוש את הדברים "עין בעין". פעמים רבות זהו דחף שיש אצל רבים מאיתנו "לפתור כבר את הדברים" ושאינו מאפשר תהליך טיפולי הדרגתי ונכון. מסיבה זו, המטפל הוא שמחזיק את התהליך הטיפולי ויודע לווסת אותו בהתאם לצורך של המטופל ולמוכנותו, לעצור רגע כשצריך או לתת דחיפה קלה כשזה נכון עבור המטופל והתהליך.
מוזמנים לבוא ולהתנסות.
לתיאום פגישה עם יותם, התקשרו 072-2500493
מאת: יותם לביא, פסיכותרפיה הוליסטית ומנחה מדיטציות ליחידים וקבוצות.