1) אני חסר סבלנות. גם אם אתה באמת חסר סבלנות, הדבר הזה עצמו הוא סיבה טובה לתרגל מדיטציה. הטענה הזו משולה לאמירה: הגוף שלי חלש ולא בכושר, ולכן אני לא אעשה פעילות גופנית. ההתרחבות של הסבלנות, שמדיטציה מפתחת, תקל על תרגול מדיטציה בעתיד.
2) אני לא רוחני. מרבית המדיטציות הבודהיסטיות לא דורשות שום "רוחניות". מדיטציה היא תרגול תודעתי שהיעילות שלו הוכחה על ידי מחקרים קליניים רבים. התרגול יכול להתחבר לרוחניות בכל מיני צורות, אך הוא יכול גם לעמוד כפרקטיקה בפני עצמו.
3) אין לי זמן לעשות מדיטציה. יש לך זמן לעשות מדיטציה. וברגע שתהיה מיומן מספיק, תיווכח שאתה יכול לעשות מדיטציה גם בפרקים קטנים במהלך היום. ובנימה אחרת לגמרי: חשוב שנדאג לעצמנו. בין כל הדברים שכן יש לנו זמן להם, הבריאות הגופנית והרווחה הנפשית שלנו חייבות לקבל מקום. אחרת, מה חשוב בחיים?
4) אני לא אתמיד, אני מכיר את עצמי. אין ספק שכדי שדברים יקרו, אנחנו צריכים לתת להם את המאמץ הנכון. זו חלק מהמשמעות של להיות אדונים לחיינו. יחד עם זאת, יש כמה גורמים שמסייעים לנו להתמיד בתהליך, בעיקר ההשפעה החיובית שאנחנו מרגישים בחיינו. חוץ מזה, כמו שכתבתי, למסגרת הקבוצתית יש תפקיד חשוב בדיוק שם. תרגול קבוע במסגרת עוזר לנו לנו להטמיע את המדיטציה כחלק משגרת חיינו.
6) זה לא יעזור לי. קודם כל, אם אתה קורא את זה, כנראה שיש בך לפחות מחשבה מסוימת שאולי כן. אינני יודע אם מדיטציה תעזור לך אישית. אבל אני כן יודע שהיא נחשבת לאחד הדברים המועילים ביותר לשלווה נפשית, מהודו שלפני שלושת אלפים שנה ועד לחקר המוח המודרני.
מתרגלים מתחילים וותיקים כאחד מוזמנים להצטרף מדי יום ראשון לקבוצת מדיטציה שבועית בהנחיית יותם לביא בקליניקת טיליה.