לקביעת תור ולקבלת מידע נוסף
מאמרים מקצועיים
חג המסכות
*צולם ע"י ליונל שוקרון
מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה
חג הפורים ידוע גם בכינויו חג המסכות. זהו חג שבו אנו אוהבים להתחפש ולשתות עד לא ידע, אך לא רק בפורים אנו עוטים מסכות על פנינו ובורחים מן התודעה. אומנם בחג זה מדובר במסכה פיזית אך נפשנו מורגלת בחבישת קשת של מסכות אשר את כולן אנו נושאים באמתחתנו ושולפים אותן אחת אחת לפי הסיטואציה והסביבה. מה מסתתר מתחת למסכות אלו? ומדוע אנו כל כך טורחים להסתיר זאת?
זיגמונד פרויד (אבי הפסיכואנליזה), חילק את נפש האדם לשלוש רמות;
1.איד- בו נמצאים הדחפים והיצרים אשר רוצים להגיע לסיפוק מידי ללא קשר למציאות. האיד מכיל בתוכו תהליכי חשיבה ראשוניים אשר מהווים משאלות פנימיות שאינן מודעות. כל התהליכים אשר מתרחשים באיד אינם מודעים והאיד כולו אינו מודע ("האני והסתם", פרויד, 1923).
2.האגו- מתפתח בהתאם לסביבה החיצונית והמציאות. הוא כולל בתוכו יכולות מנטליות וקוגניטיביות ומתייחס בו זמנית לסביבה החיצונית ולסביבה הפנימית. האגו מתבטא בתהליכי חשיבה רציונליים המתחשבים בחוקי המציאות, מתנגדים לסתירות לוגיות וניתנים להסברה במילים. הוא עובד על פי עקרון המציאות אשר בוחן אם חוויה או אובייקט הם אמתיים או לא והאם ניתנים להשגה תוך תיווך בין דרישות פנימיות של לחצים ודחפים(האיד) ודרישותיו של הסופר אגו. האגו החלק המודע ביותר בנפש ומטרתו לעזור לאדם להשתלב בחברה נוכח דחפיו ומצפונו ("האני והסתם", פרויד, 1923).
3.סופר אגו (אני עליון)- מכיל בתוכו את כל הערכים המוסריים והעמדות הביקורתיות, מייצג את המוסר והמצפון של החברה. אופיו תובעני, נוקשה, בלתי מתפשר ולא רציונלי. משמש כביקורת, ענישה, רדיפה אחר האגו. הסופר אגו מודע בכל הנוגע לערכים, עשיית טוב לחברה ומילוי צווים תרבותיים ואינו מודע בכעסו בתוקפנות אשר מופעלים כלפי העצמי במהלך תהליך של מילוי צווים חברתיים. הסופר אגו פועל בשתי דרכים:
- דרישה להתנהגות מוסרית ואידיאלית.
- איום בענישה המגולם בצורת רגשות אשם ("האני והסתם", פרויד, 1923).
אם כך אנו מבינים שנפש האדם היא דבר מורכב ולרובה אנחנו אפילו לא מודעים. כך שהמסכות שאנו מאמצים הם גם מפני הסביבה אך קודם כל מפני עצמנו משום אותם חלקים בעצמנו שאיננו מסוגלים לראות. לפעמים אנחנו משקרים לעצמנו שטוב לנו גם כאשר אנחנו אומללים, אומרים לעצמנו שיהיה בסדר כאשר אנו מיואשים או לחילופין טוענים שאף אחד לא אוהב אותנו כאשר אנחנו אהובים, מרגישים לבד למרות שאנו מוקפים. כמה פעמים בחיינו שיקרנו לעצמנו שאדם מסוים טוב לנו בשעה שחווינו מערכת יחסים הרסנית, נאחזנו בעבודה שמרוקנת את נפשנו יום יום שעה שעה, המשכנו להסתובב בחוגים מסוימים שאינם תואמים לנו או משרתים אותנו, שפשוט לא כיף ונוח לנו שם. בכל אחת מהדוגמאות האלה ובעוד רבות אחרות היינו צריכים ללבוש מסיכה על ליבנו ופרצופנו בכדי להשתלב במוכר ובבטוח. לפעמים אנחנו פשוט מפחדים משינוי; שינוי של עצמנו ודפוסים באופיינו שמפריעים לנו ומזמנים דפוסי מערכות יחסים לא טובות לחיינו, שינוי במקום העבודה, תחום עיסוק, חברים וזאת משום שאנו כפופים לאגו ול"מציאות" שהוא מכתיב, תוך הימנעות מהאיד (הדחפים והרצונות שלנו) וריצוי של הסופר אגו (צווי החברה והמוסר).
אך האם זו המציאות הנכונה? להישאר בקשר שבו אינכם מרגישים אוהבים או נאהבים זה מה שישמור על האהבה שבחייכם או רק ישאיר אתכם ללא אהבה בכלל? האם להתמיד בעבודה שאינכם אוהבים תפרנס אתכם בכבוד או שמא לא תממשו את הפוטנציאל שלכם וכתוצאה מכך גם תרוויחו פחות? האם להישאר במעגלים חברתיים שבהם אתם לא מרגישים בנוח או אותנטיים יביאו חברות לחייכם או שתמצאו את עצמכם ללא חברות אמת בחייכם? וכך למעשה אנו מביאים על עצמנו את הפחדים הכי גדולים שלנו מבלי שנהיה מודעים לכך.כשאנחנו חובשים מסכות אנחנו לא אנחנו, לא מודעים ולא נוכחים בכך מטושטשת המציאות האמתית והיא המציאות שבה נרגיש שלמים, המציאות שנכונה לנו.
אך אם איננו מודעים איך נוכל להפסיק לשקר לעצמנו? אינטואיציה.
בכל אחד ואחד מאתנו קיימת הדרכה פנימית או הפוטנציאל להדרכה פנימית. לכל אחד יש משאלת לב, אינטואיציה דברים שהוא יודע בתוכו המגיעים בצורת רצונות פשוטים. זה יכול להגיע מהדבר הכי קטן; צורך לכתוב, לנגן, ליצור, ללכת לים, לקרוא ספר מסוים, לתרגל ספורט מסוים, ללכת למקום ספציפי. איזושהי בעירה פנימית שצצה משום מקום. הרבה פעמים אני שומעת אנשים שאומרים שכבר שנים בא להם לעשות דבר כזה או אחר והם פשוט לא עושים זאת בגלל זמן, אנרגיה ועוד סיבות כאלה ואחרות. יש בי תחושה שאם הם היו מבינים את החשיבות של הקשבה עצמית זו הם היו מוצאים לכך את המקום ואת הזמן. המשמעות היא שרצונות אלו הם חלון לתת מודע, לכוונת הנשמה ולפעמים מטיול בפארק שאדם רוצה לעשות כבר חודשים אך אינו עושה זאת הוא יכול להגיע לתובנות שישנו את חייו, לפגוש אדם שישנה בו משהו או עוד דברים נסתרים אחרים שיהפכו לגלויים. יש משפט שאומר שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, על פי ההינדואיזם אלוהים נמצא בכל אחד מאתנו וכל שעלינו לעשות זה להקשיב לעצמנו, לפרטים הקטנים של ליבנו, גופנו, האינטואיציה שלנו.
לפעמים הרצונות של ה"אני" האמתי שלנו לא יתאימו לסביבה הנוכחית, עלינו למצוא את האומץ להגשים אותם בהדרגה תוך אמונה שמי שאוהב אותנו באמת יאהב אותנו במיוחד כאשר אנחנו במקום הכי אותנטי שלנו ולהסכים לשחרר את מי שלא. אם יש בנו רצון לעסוק בתחום מסוים ולא ממקום של אגו (לרצות ולהרשים את הסביבה) אלא ממקום של נשמה (להיות שלם עם עצמי), יש בנו גם את הכישרון לבצע כך ובשביל זה צריך להאמין לעצמנו ובעצמנו.
לכן המלצתי לכם היא, תשימו מסכות אבל רק בפורים ובשאר הזמן תנסו להיות מודעים לרצונותיכם הפשוטים ולמלא אותם. תשאלו את עצמכם באיזה מקומות בחיי אני מרגיש לא עצמי? לא בנוח? לא אותנטי? ותבדקו כיצד אתם יכולים לשנות מקומות ומערכות יחסים אלו על מנת שלא תצטרכו לחבוש עוד מסכות בחייכם האישיים, מסכות שנועדו להסתיר את האמת שבכם, האלוהים שבכם אשר מתבטא דרך הרצונות הכי בסיסיים שלכם,היו אתם.
מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה