הפסיכולוגיה בראי היוגה-העד,ההוויה ובהירות התודעה/דודו רווח

בטקסטים המוקדמים יותר של היוגה ישנה תפיסה ודנטית (Vedanta) הצועדת לצד הטכניקות היוגיות. תפיסת עולם זו דוגלת במציאות אחת,שהיא רוחנית ביסודה.ואילו האדם שאינו רואה, חווה מציאות זו כרבת-פנים. עם זאת,פטנגלי עצמו מציע בסוטרות תפיסה דואליסטית.הוא העמיד את הנשמה,העצמיות,העד (purusha) מול הטבע,ההוויה (prakriti) כישויות הקיימות בפני עצמן ונפרדות לחלוטין.     ישנם יחסי גומלין חשובים בין הפורושה (העצמיות)- הפרקריטי (ההוויה)- והצ'יטה –citta (תודעה).

היוגי המפורסם ט.ק.וו.דסיקשר (בנו של המאסטר קרישנמצריה) טוען שאחד הרעיונות החשובים ביוגה סוטרה של פטנגלי' נוגע לדרך שבה אנו תופשים את הדברים. הוא מסביר מדוע אנו תמיד נקלעים לקשיים בחיינו. אם אנחנו יודעים לייצור בעיות כאלה,נוכל גם ללמוד כיצד להשתחרר מהן.

כיצד פועלת התפישה שלנו? פעמיים רבות אנו משוכנעים שהבנו סיטואציה מסוימת בצורה נכונה, ואז אנו פועלים לפי תפישה זו.     עם זאת, בפועל מתברר שהשלינו את עצמנו ולכן הפעולות שעשינו עלולות לגרום לנו לצרות או לאחרים. בעייתי באותה מידה הוא המצב שבו אנו מפקפקים בהבנה שלנו כשהיא בעצם נכונה, ולכן איננו נוקטים שום פעולה על אף שהפעולה שלנו עשויה להועיל במקרה זה.היוגה סוטרה משתמשת במושג אווידיה כדי לתאר את שני הקצוות האלה של טווח החוויה, הפירוש המילולי של אווידיה הוא הבנה מוטעית והיא מתארת תפישה שגויה או חוסר הבנה. אווידיה גורמת לבלבול בין הגס לעדין. ההפך מאווידיה היא וידיה-הבנה נכונה. לא קל לקלוט את האווידיה בתוכנו. קל יותר לזהות את מאפייני הענפים של האווידיה.

הענף הראשון של אווידיה הוא מה שאנו מכנים (אסמיטה)-הוא דוחף אותנו למחשבות כמו אני חייב להיות טוב יותר מאחרים;אני הטוב ביותר וכדומה. הענף השני של האווידיה מתבטא בהצבת דרישות (ראגה)- אנו רוצים משהו היום מכיוון שהוא היה נעים לנו אתמול, לא מפני שאנו ממש צריכים אותו היום, אני רוצה את המאכל ההוא,אני רוצה להיות עם האדם ההוא. אנו רוצים דברים שאין לנו. אנו רוצים לשמור את מה שהתבקשנו לתת.זוהי ראגה. הענף השלישי של אווידיה הוא דחייה (דוושה) -הייתה לנו חוויה קשה ואנחנו חוששים לחוות אותה שוב,לכן אנו דוחים אנשים, מחשבות ואת הסביבה הקשורים לאותה חוויה, בהנחה שהם שוב יובילו אותנו לכאב.דוושה גם גורמת לנו לדחות דברים שאנחנו לא מכירים. הענף הרביעי הוא פחד (אבהיניוושה)-אנו חשים לא בטוחים, חווים ספקות לגבי מיקומינו בחיים, אנו פוחדים שאנשים ישפטו אותנו לשלילה. אנו לא רוצים להזדקן ועוד. ארבעת ענפים אלה של אווידיה,ביחד או לחוד,מערפלים את תפישתנו.

מטרת היוגה היא להפחית את שכבת האווידיה כדי שנפעל בצורה נכונה.

העצמיות (purusha) היא ללא שינוי ולחלוטין בלתי מהולה. על פי היוגים, העצמיות היא מושא ההתנסות היחיד בעל ערך והוא הערך העליון. העצמיות היא המציאות היחידה שנותרת לאחר שהיתר נשחק ומתבטל מכוחו של הזמן. ג'ורג פוירשטין הבהגבדגיטה מוסיפה-"הוא לעולם אינו נולד או מת, הוא לא התהווה ולא יתהווה, הראשון הזה הוא לא נולד,הוא נצחי ואינסופי.הוא לא נשחט,כשהגוף  נשחט".

הפורושה יכולה לתפוס את השינוי התמידי של הדברים,מכיוון שהיא עצמה אינה ניתנת לשינוי. אך גם הפורושה עצמה עטופה באותו מעטה של אווידה המכסה את התודעה. הפורושה היא החלק בנו שיש לו יכולת ראייה ותפישה אמיתית. התנודות של התודעה ידועות תמיד לעליון שלה-העצמיות,שהיא בלא השתנות (פטנגלי )

ההוויה,טבע (prakriti) הוא הנראה והעצמיות היא הרואה. הוא נתון לשינוי תמידי וכולל את כל מה שהוא חומר כולל -התודעה,המחשבות,הרגשות והזיכרונות שלנו.

בהוויה נע החומר בשלושה מצבי אנרגיה:

סטווה (sattva)-טוהר,לובן,קלילות,ניקיון,שקט נפשי

ראגאס (rajas)-פעלתנות,אודם,אי-שקט,תנועה,אי- סדר,כעס.

טאמאס (tamas)-יציבות, כהות, ריקבון, עצלות, לכלוך, אדישות, בערות.

ההוויה נמצאת כל הזמן בהשתנות מתמדת ונעה בין המצבים האלו ובין גוני המיזוג שלהם. ההוויה אינה רק ישות מכנית אלא היא כוללת בתוכה את התודעה-citta, וכך נוצרות נקודות החיבור בין שני הקטבים-הפורושה והפרקריטי. "לנראה תכונות של בהירות, תנועה ויציבות- הוא עשוי מהיסודות ומהחושים,ומטרתו הנאות העולם והשתחררות" (פטנגלי).

התודעה (citta) היא הבמה עליה מתרחשת הדרמה של החיים. הציטה אינה ישות בפני עצמה אלא חלק מהטבע,מההוויה. דרך השימוש בתודעה אנו קולטים את ההוויה ויכולים גם לקלוט את העצמיות. הציטה מגלה את ההוויה-את העולם-ולאט לאט מגלה לא רק את ההנאות אלא אף את הסבל,את ההשתנות הבלתי פוסקת.כאשר היא מואסת בעולם,היא מחפשת אפיקים חדשים,שלא יישחקו,ולבסוף היא מפנה את מבטה אל עבר העצמיות.כל היוגה-סוטרה היא שרטוט מפה עבור תודעה החפצה להיפגש עם העצמיות,הנשמה.

 

התודעה בנויה מחלקים נוספים:

מנאס (manas)-לפי הכתבים זה החלק בתודעה שאחראי למחשבות ולרגשות.

בודהי (buddhi)-האינטליגנציה הגבוהה והבהירה שבתודעה.ההבנה.

בנוסף, פעילים בתודעה עצמה גורמים אחדים:

סמסקרה (samskara)-הטבעה.משקע בתודעה הנוצר מכל פגישה עם המציאות הסובבת אותנו מיום לידתנו.כל מגע עם ההוויה מוטבע בתוכנו.כאשר משהו במציאות נוגע בנו ומעורר זיכרון עמוק,עולה הטבעה זו לסף הכרתנו ומעצבת תגובה.

וסאנאס(vasanas)-רשמים.אלו הן נטיות אופי שמשפיעות אף הן על ההתייחסות להוויה.ניתן להתייחס אליהן כאל תכונות גנטיות.

נירודה(nirodha)-הגבלה.

קאיבליה(kaivalya)-ראייה בלבדית ומתמשכת של העצמיות.בסוף מסע רוחני נוצרת מציאות,שאין ממנה נסיגה,מציאות של ראייה בלעדית.

יוגה היא ההגבלה של תנודות התודעה (פטנגלי).

השאלה שעולה היא –מדוע בכלל אנו מתחילים במסע הזה? התשובה היא שאנו חשים שלא תמיד אנו עושים את מה שעשוי להיות הדבר הטוב ביותר בשבילנו או בשביל אחרים,מכיוון שאנו מבחינים שהרבה פעמים איננו מזהים דברים מסביבנו ובתוכנו בצורה בהירה מספיק.ומדוע זה קורה? מכיוון שמעטה האווידה מערפל את התפיסות שלנו.אנחנו יכולים בכל רגע נתון להיות צודקים או טועים בהערכתנו את המצב, אך איננו יכולים לדעת זאת באותו רגע. אם נקודת המבט שלנו על מצב כלשהו היא מוטעית,זה אומר שקיימת אווידה ושהפעולה הבאה שלנו תהיה מעורפלת על ידה.כך אווידה משפיעה על הפעולה שלנו וגם על תוצאותיה,שעמן נצטרך להתמודד במוקדם או מאוחר. האווידה מתבטאת בארבע דרכים:

אסמיטה– האגו: אני צודק, אני עצוב וכדומה.

ראגה– הרצון: התשוקה שיהיה לנו משהו, בין אם אנו צריכים אותו ובין אם לא.

דוושה-דחייה: מתבטאת בדחייה של דברים וברגשות של שנאה.

אבהיניוושה-פחד: בעקבות פחדנו מהמוות נאחזים בחיים בכל כוחנו.

המטרה העיקרית בתרגול היוגה היא להפחית את האווידה,כך שבהדרגה תוכל ההבנה לעלות אל פני השטח. אווידה משתנה על פי הצורה שבה היא מתגלית: לפעמים היא תתגלה כחרדה,במקרים אחרים כדחייה,היקשרות,תאבת בצע וכארבעת ההיבטים של אווידה לא תמיד נוכחים ביחס שווה,אף על פי שבאופן רגיל כל ההרבעה תמיד נמצאים שם,בד"כ היבט אחד או שניים הם דומיננטים והאחרים מסתתרים מאחורי הקלעים.כמה ימים של תרגול יוגה והתבוננות יכולים לעזור לזמן קצר,אך התועלת לא תימשך לנצח.עלינו להניח לבנה על לבנה,זהו תהליך הדרגתי.עלינו לעסוק בתרגולים אלה בקביעות,מכיוון שלמרות שהיום הגענו רחוק יותר מאתמול, מחר אנו עלולים להידרדר צעד אחד אחורה. לעולם אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולשקוע בשביעות רצון עצמית כאשר נראה לנו שאנו משוחררים מהאווידה.מכיוון שיש כל כך הרבה רמות של אווידה עלינו להישאר דרוכים וערניים בזמן הפעולות שלנו ולהמשיך במאמצינו להפחית את השפעת האווידה עלינו.אנחנו נדרשים להיות פעילים באופן קבוע עד שהזרעים של אווידה יישרפו ולא יוכלו לנבוט עוד.כל זמן שנמצא שם הזרע,איננו יכולים לדעת אף פעם אם הוא יצמח או לא.תרגול היוגה עוזר לכך שזרעים אלה לא ינבטו ויגדלו מחדש.

כל פעולה שנובעת מאווידה תמיד מובילה לצורה זו או אחרת של דוהקהה (סבל,צרות,חולי,מוגבלות).לעיתים קרובות מאוד קורה שאנחנו לא רואים את האווידה שלנו בצורה של אנוכיות,תשוקה,שנאה או פחד, אלא יכולים לתפוס רק את התוצאה, את הדוהקהה.

בפעולה שנובעת מתודעה בהירה לא יכולה להסתתר דוהקהה כלשהי. דוהקהה יכולה לעלות אפילו מתוך המאמץ שלנו להתקדם בדרך היוגה.כאשר אנו רואים משהו שהיינו רוצים בו,עדיין לא קיימת דוהקהה. דוהקהה מתחילה לתפוס אחיזה כאשר אנחנו לא יכולים להשיג את מה שאנו רוצים. הרבה פעמים כאשר ההרגלים שלנו מופרים אנו חווים דוהקהה. סוג זה של דוהקהה נובע מהפעולות שלנועצמנו,שהסבו לנו תחושה של סיפוק. ומכיוון אחר-לפעמים התהליך של עזיבת מסלול ישן שהבנו שאינו טוב בשבילנו הוא כואב ויכול לגרום לדוהקהה.ההיפרדות מההתנהגות או הדפוס שאליהם אנו רגילים יכולה להיות מאוד כואבת.

לפי היוגה סוטרה ,לתודעה שלנו יש 5 אופני פעולה שאותם אנו מכנים וריטי-תנועות:

פראמנה-תפישה ישירה דרך החושים שלנו.

ויפריאיה-הבנה לא נכונה.

ויקלפה-הכוח של הדמיון (הכוונה היא לידע או הבנה המבוססים על רעיונות שאין להם קשר במציאות).

נידרה-שינה חסרת חלומות.

סמריטי-זיכרון.(היכולת של התודעה לאחסן חוויה או מראה).

כל היכולות האלה ,פרט לנידרה,פועלות יחד. אנחנו חווים תערובת שלהן בכל רגע של היום. פעילויות מנטאליות אלה,לא בהכרח טומנות בחובן צורה כלשהי של דוהקהה,אבל יכולות להשפיע על כמות הדוהקהה הקיימת.

היוגה מתארת שלוש איכויות של התודעה: טאמאס,ראגאס וסאטווה-נקראות יחד גונות. הגונות כוללות 3 איכויות אלה שמיוחדות לכל מה שהוא חומר, לרבות המחשבות שלנו,הרגשות שלנו וכל טווח הפעילות המנטלית שלנו-אך לא לפורושה. התנועה של 3 הגונות יכולה גם היא לגרום לדוהקהה.

טאמאס-מתאר מצב של כבדות ואיטיות במחשבה ובקבלת החלטות.מצב זה מעלה דוהקהה.

ראגאס-מתאר מצב של תנועה,יצריות,נמרצות,אי יציבות ומהירות מחשבה.מצב זה גם מעלה דוהקהה.

סאטווה-האיכות השלישית של התודעה שמתארת את היעדר שתי האיכויות האחרות.אין כבדות ועייפות וגם לא נמרצות וחוסר מנוחה, אלא רק בהירות ותובנה זכה,בהירה ושקופה.ממצב זה של התודעה לא עולה הדוהקהה.

שלוש איכויות אלו נתונות למחזורים משל עצמן-לפעמים אחת מהן שולטת ולפעמים אחרת.

 

היוגה סוטרה מציינת שאף על פי שדוהקהה יכולה להימצא בכל מקום,אנחנו לא תמיד תופסים אותה,וכנראה שיש אנשים שלעולם לא יהיו מודעים אליה כלל. הפרשנות של ויאסה ליוגה סוטרה נותנת דוגמה נהדרת לכך.נאמר שם שאבק המתיישב על העור אינו מזיק,אך אם רק חלקיק זעיר ממנו ייכנס לעין,זה יכאב מאוד. במילים אחרות: אדם המחפש בהירות נעשה רגיש מכיוון שעיניו חייבות להיות פקוחות,אפילו אם מה שהן רואות הוא לפעמים מאוד לא נעים.מי שמחפש בהירות תמיד רואה יותר סבל מאחרים.

דרך תרגול היוגה שלנו אנחנו מנסים להיות מודעים יותר לתנועות הפנימיות האלה,להפחית את המגבלות הנובעות מהן ולהימנע מהיווצרות דוהקהה עתידית.כאשר אנחנו הופכים מודעים לדוהקהה ורואים בה דבר שיש להתמודד עמו,אנחנו גם מסוגלים למצוא דרך להיפטר ממנה.לכן מודעות לדוהקהה היא הצעד הראשון להשתחררות ממנה.מעט גמישות מחשבתית  תמיד מפחיתה דוהקהה.

הקשר בין התודעה(ציטה) לחלק בנו שרואה(פורושה) הוא מורכב- הפורושה יכולה לראות רק באמצעות התודעה.אם התודעה צבועה ומוכתמת,התפישה תהיה צבועה ומוכתמת גם כן,והדבר ישפיע על הפורושה.

אבל אם התודעה בהירה,כוח ההתבוננות שלה יהיה במיטבו.מאחר שהפורושה מתבוננת דרך התודעה ובעזרתה,איכות ההתבוננות של הפורושה תלויה לחלוטין באיכות התודעה.מכיוון שאיננו יכולים לעבוד ישירות עם הפורושה,אנחנו מתמקדים בתודעה.בעזרת היוגה הופכת התודעה בהתמדה לשקופה יותר,כך שהפורושה מסוגלת לראות בבהירות רבה יותר ולהפוך את הראייה הזו לנגישה לנו.

לעיתים קרובות מאוד התודעה הי זו שמחליטה להיכן תופנה תשומת לבנו.היא עושה זאת מכיוון שהיא הותנתה לעשות זאת.ההתניה של התודעה,שגורמת לה לפעול באותו כיוון שוב ושוב,נקראת סמסקרה.

סמסקרה היא כלל הפעולות שלנו שמתנות אותנו להתנהג בדרך מסוימת.סמסקרה יכולה להיותחיובית או שלילית.דרך היוגה אנחנו מנסים ליצור סמסקרה חדשה וחיובית במקום לחזק את הסמסקרה הישנה שהגבילה אותנו.כאשר דפוסי ההתנהגות החדשים הופכים חזקים יותר,הדפוסים הישנים הופכים לחסרי יכולת השפעה.

אנחנו יכולים להבין בקלות רבה מהי פורושה אם נחשוב לרגע על מה שחסר בגוויה.עם המוות,הפורושה נעלמת.הגוף,המוח ואיברי החישה עדיין נוכחים,אך הם חסרי חיים,כי הפורושה איננה.אך בשביל הפורושה אין כל מוות.אנחנו יודעים שיש פורושה רק מפני שלפעמים אנחנו חווים רגעים של בהירות.הפורושה היא  העד המרכזי לכל פעולותינו.העד הוא פעיל ,אך איננו מושפע ממה שהוא רואה.מכיוון שהפורושה פועלת דרך הציטה(התודעה),היא יכולה לראות רק כאשר התודעה בהירה.

ע"י הבנה עמוקה של הבעיות והבלבול אנו יכולים להתקדם לכיוון הבהירות. אם קיימת בהירות אמיתית ,אנחנו חווים שקט ושלום בתוכנו.אם ישנה רק בהירות אינטלקטואלית,ייתכן שנהיה שמחים למשך רגע או שניים,אך תחושה זו לא תימשך. המטרה שלנו היא השתחררות מדוהקהה,ממצוקה ומסבל. כדי שזה יקרה אנחנו חייבים להכיר בדוהקהה,אנחנו חייבים לדעת שהיא מתעוררת בעקבות הבנה לא נכונה מתוך אווידיה ,ואנחנו חייבים להכיר בכך שאנחנו יכולים להימנע ממנה. המטרה שלנו בתרגול היוגה היא לגרום לשינוי באיכותה של התודעה,כדי שנוכל לתפוש יותר דרך הפורושה.היוגה מנסה להשפיע על התודעה כך שהפורושה שלנו תוכל לפעול ללא הפרעות.

שלושת הגופים:

האורגניזם האנושי מורכב מחלקים שונים ונבדלים זה מזה,הקשורים זה עם זה באופן בלתי ניתן להפרדה פחות או יותר.

שטולה-הגוף הפיזי הגס

שוקשמה-הגוף הדק

קרנה-הגוף הסיבתי

אלו הם שלושת השמות הניתנים לגופים השונים של הנשמה הטהורה.

–הגוף הפיזי הגס מכיל חלקיקים של חומר הלוקחים מן האדמה או מהמישור הפיסי. הגוף הפיסי מורכב מחמישה יסודות-אדמה,מים,אוויר,אש וחלל. גוף זה נקרא דהה בסנסקריט,הואיל והוא מתבלה בעת הזקנה ויש לו מספר שלבי קיום שהם: הלידה,הגידול,השינוי,ההתבלות והמיתה.

–הגוף הדק או האסטראלי עשוי מתשעה עשר יסודות, שהם: 5 אברי פעולה: ידיים,רגלים,פה,אברי המין,פי טבעת. 5 אווירים חיוניים:פראנה,אפאנה,סאמנה,אודאנה,ויאנה. 5 איברי מידע: עיניים,לשון,עור,אוזניים,אף. ו 4 כלים פנימיים הקרויים: תודעה,שכל,תת-מודע,האני. בגוף זה בא לידי ביטוי טבעו הריגושי של האדם.גוף זה הו האמצעי להתנסות בהנאה ובכאב.הוא מתפורר רק כאשר האדם מגיע לשחרורו הגמור שבו הוא נעשה אחד עם אלוהים,(לפי הכתובים זה השלב השביעי והאחרון בתוך שלבי הסמהדי,ההארה).

–הגוף הסיבתי ידוע בתור הקרנה שרירה או גוף הזרע.

חמשת המעטים:

חמישה מעטים (קושה) מכסים את הנשמה.היא מכוסה ע"י הגוף, האוויר החיוני, התודעה, השכל והגוף הסיבתי.

חמשת המעטים ידועים בשמות אלה:

אנמיה קושה- מעטה המזון, מעטה המזון בגוף הפיזי הגס עשוי מחמישה יסודות- אדמה,מים,אוויר,אש וחלל.

פרנמיה קושה-המעטה החיוני-המעטה החיוני עשוי מאווירים חיוניים ומחמישה אברי פעולה.

מנומיה קושה-המעטה התודעתי-המעטה התודעתי מורכב מהתודעה,התת מודע וחמשת אברי המידע הנקראים גננה אינדרים בסנסקריט.

ויגננמיה קושה-המעטה השכלי-המעטה השכלי מורכב מן השכל והאני ופועל באמצעות חמשת אברי המידע או אברי התחושה.

אננדמיה קושה-מעטה האושר-האחרון הוא מעטה האושר,הואיל ובאמצעותו מתנסה היחיד בתוצאותיו של מעשה טוב.כאשר אנו ישנים,אנו יודעים שמחה,אושר,שלווה ונחת,אשר מושגים באמצעות המעטה הזה.

חמשת המעטים הללו מתחלקים לשלושה גופים: הפיסי,האסטראלי והסיבתי.

לגוף הפיסי ישנו מעטה אחד-מעטה המזון.

לגוף האסטראלי ישנם שלושה מעטים- החיוני,התודעתי והשכלי.

לגוף הסיבתי ישנו מעטה אחד-מעטה האושר.

במצב העירות,האדם מתפקד באמצעות הגוף הפיסי,במצב זה כל חמשת המעטים מתפקדים.

במצב חלום פועל האדם עם ארבעה מעטים-החיוני,התודעתי,השכלי ומעטה האושר.

במצב השינה העמוקה הוא מתפקד עם מעטה האושר בלבד.

הקיום,הלידה ,הגידול,השינוי,ההתבלות והמיתה הם תכונות השייכות למעטה הפיסי. הרעב,הצמא,החום והקור הם תכונות השייכות למעטה החיוני. החשיבה,הטלת הספק,הכעס,התשוקה,הצהלה,הדיכאון,דמיון –שווא וכו'.. הם תכונות השייכות למעטה התודעתי. הבחינה וההחלטות הם תכונות השייכות למעטה השכלי.החוויה של האושר  שייכת למעטה האושר. מדבריו העמוקים של סואמי וישנו דיוננדה אנו יכולים לראות שישנם גופים דקים יותר של הנשמה,הפועלים בגופים שונים בתנאים נפשיים שונים. הפילוסופיה של היוגה מלמדת שהאדם האמיתי איננו גופו,כי אם האני האלמותי,שכל בן-אנוש מודע לו עד לדרגה מסוימת לפי התפתחותו הרוחנית.האדם אינו הגוף,כי אם רק שוכן בו ומשתמש בו,בגוף,כבכלי.

כתוב "בסרימד-בהגודגיטה": שהגוף דומה לשמלה,שהרוח לובשת אותה ופושטת אותה מזמן לזמן,כאשר השמלה הישנה מתבלה.מעטה בשרי זה הוא חיוני לגילויו של האדם בשלב מסוים זה של התפתחותו.אף-על- פי שהיוגי מקדיש תשומת לב וטרחה מרובה לגוף הפיסי,הוא עולה מעל לנקודה זו ומביא את הגוף תחת פיקוחה של התודעה,ולבסוף הוא משתמש בשניהם כאחד לשם עיסוקיו הרוחניים הסופיים והעילאיים יותר.

התודעה והגוף הם בני ברית הפועלים ומשפיעים זה על זה. אצל רובינו הגוף חזק יותר מהתודעהוכופף את רצונו עליה. לפי נוסחה זו אפשר להבין שעל ידי לימוד הפיקוח והשליטה על הגוף נוכל לאמן את התודעה,ולחשוף,בהדרגה,את טבעה האמיתי.

על מנת להגיע לפיקוח על הגוף ועל התודעה עלינו להסתייע תחילה בתרגילים פיסיים מסוימים,לאחר שהגוף נתון לפיקוח מספיק,יכולים אנו,להתחיל לאמן את התודעה.טוהר התודעה אינו אפשרי ללא טוהר הגוף,שבו היא מתפקדת ואשר ממנו היא מושפעת.ע"י אימון באסנות ופרנאימה נעשית התודעה מרוכזת בנקודה אחת,וכך אדם יכול להתקדם בזהירות בהתרכזות ובמדיטאציה. עם אימון התודעה גובר כוח הריכוז,וברגע של חסד אנו עשויים למצוא את אותה היחידה היסודית אשר ממנה נוצר כל הקיום האישי שלנו,שהיא בעצם חלק מהאינטליגנציה האחת שנעשית רבות.

ב.ק.ס. איינגאר מטיב לתאר את ההתפתחות הרוחנית של האדם בספרו "עץ היוגה" יום או יומיים אחרי שהזרע נזרע,הוא נובט ומתפתח לשתיל.שתיל זה ידוע כדהרמנדריה…אבר הסגולה.אבר הסגולה הוא המצפון.נביטת זרע הנשמה מניבה את התפיסה הראשונה,תפיסה של מידות ומצפון,פתיחה של שער.

כשהזרע נפתח כך,צומח ממנו גבעול שהוא הצ'יטה או תודעה.הגבעול היחיד שיוצא מהזרע נחלק לענפים שונים-ענף אחד הוא העצמי הקטן,הידוע כאסמיטא.אחר הוא האגו או אהמקארה.אסמיטא הוא מודעות הפרט לקיומו.זה עדין לא אגו.זו מודעות של העצמי,של האני.אהמקרה הוא אגו-זוהי הנביטה של האסמיטא,התעוררות העצמי לפעולה.כל עוד אין העצמי פועל,זהו אסמיטא,אבל ברגע שהוא מבטא את עצמו בפעולה הוא נהפך לאהמקרה.

כשהתודעה מתפתחת היא מתפצלת לכמה ענפים:האהמקארה או האגו,הבודהי או התבונה,המנס או המינד.כששלושתם ממשיכים לגדול,מתפצלים מהם עוד ענפים-הקרמנדריה והניאננדריה.אלה אברי הפעולה והחישה הבאים במגע עם העולם החיצוני ויוצרים גלי מחשבה,תנודות,כוונות,אפנונים והתאמות.כמו עלי העץ הפוגשים את האטמוספרה,העצמי הפרטי,התבונה הפרטית והמיינד באים במגע עם העולם החיצוני ואוספים מידע שמוזן חזרה לענפים,ומשם לגבעול או לגזע המרכזי של התודעה והלאה אל זרע הנשמה.כך אברים אלה פועלים כגשר שמביא את הגוף הפנימי והגוף החיצוני במגע זה עם זה.

"…אברי החישה והפעולה שלנו קיימים כדי לאסוף ידע והבנה וכדי לפתח את התבונה ואת האגו,וכך הם מזינים את העצמי ואת הזרע המקורי,הנשמה,שהיא הסיבה המכילה את מהות השלם כולו.כפי שהעץ מתפתח במסע החוצה מהזרע דרך הגבעול אל הענפים והעלים,כך במסע השיבה עליו לעבור מהעלים ועד לזרע.בתרגול אסנות אתם חשים את האנרגיה הזורמת במערכת שלכם.אתם חשים איך היא עובדת,איך היא זורמת.בעץ האנרגיה זורמת מהזרע לעלים וכשהעלים במגע עם האוויר,הם מזינים אנרגיה חזרה במסע בכיוון ההפוך,דרך הענפים והגבעול אל השורש,והשורש שב ומצמיח את העץ כדי שיוכל ללבלב וליצור פרחים ופירות".

תודה מיוחדת למורי היקר דודי מלכא, שנוטע בי השראה ורצון להמשיך לחקור, לרפא ולחדור מבעדהצללים שבי.

 

 

תודה לאל ,לבת זוגתי,למורי ולתלמידי היקרים .

מאת: דודו רווח

davidrevach1@gmail.com

בברכת תרגול פורה,מאוזן ושלם

סוף

ביבליוגרפיה:

הרצאות פרונטאליות עם דודי מלכא ושאנדור ראמטה

ב.ק.ס איינגאר-אור על היוגה

ב.ק.ב איינגאר –עץ היוגה

ט.ק.וו. דסיקשר- לב היוגה