הנדקר שהופך לדוקר

לנו כבני אדם יש נטייה לפצל טוב מרע תוך כדי הימשכות לטוב והתרחקות מן הרע. אך, יחד עם זאת אנו מתעלמים מעובדה קיימת והיא שנפש האדם היא קרקע פורייה הן לטוב והן לרע, שתי תכונות אלו שמכילות שפע נגזרות שונות (קינאה, אהבה, שנאה, פרגון וכן הלאה…) מצויות בכולנו, בבסיסנו יש גם טוב וגם רע באופן מולד ומה שקובע אם נהייה "טובים" או "רעים" זה בעיקר בית הגידול שלנו, משפחתנו, סביבתנו וחוויות שצברנו במהלך החיים.

כיום הפרספקטיבה הרווחת היא שהקורבן הוא המסכן ומקרבן הוא המסוכן, מה שנכון, אך בעומקם של הדברים קיימת ההשערה כי גם מקרבן הוא קורבן לשעבר שהפך למה שהוא על מנת לשרוד כתוצאה מנסיבות חייו.

ברמת היומיום, לפעמים אנו יכולים להיפגע מאדם בסביבתנו משום שהתנהגותו אגרסיבית, לא מכבדת או לחילופין אדישה ולא מאפשרת או אפילו יכול להיות אדם זר ברחוב שמשרה אי נעימות, תוקפנות, זעם, חוסר התחשבות אותנו לעתים זה מערער ובעיקר שם במקום של שפיטה וביקורת, מה שבהחלט מפר את שלוותנו באותו הרגע. מה שנסתר מענינו באותה נקודה זה המידע שטוען כי הנפש היא אינה קו ישר אלא פתלתל ועקלקל שבדרכה רב הנסתר על הגלוי, הנפש עובדת הפוך על הפוך ולכן אדם קולני סביר להניח שבתחושתו הוא מעולם לא נשמע לדוגמה. אנו פועלים באופן לא מודע הרבה פעמים ממנגנון של פיצוי על חסך ולכן כשמשהו נראה בעודף, כמו עודף ביטחון עצמי מופגן למשל, יכול מאוד להיות כי מאחורי זה מסתתר חוסר בטחון תהומי שאותו אדם אומנם מסתיר זאת מכם אך בראש ובראשונה מסתיר זאת מעצמו. מעולם לא עמדנו במקומו ולכן איננו מסוגלים לשער איך זה באמת לעמוד בנעליו.

לכולנו נקודות עיוורון, אלו תכונות והתנהגויות בעצמנו שאיננו מסוגלים לראות, הסיבה לכך היא ששוכנת שם פגיעה גדולה ולכן הנפש מגינה על עצמה מפני כאב זה על ידי הגנות שמתגלמות בהתנהגויות אלו שאיננו יכולים לראות באופן אובייקטיבי. אך ההשלכות של התנהגויות אלה יכולות לפגוע בסביבתנו מבלי שנשים לב וגם בעצמנו, לכן שאלו את עצמכם בכנות: "ממה נפגעתי בחיי?"

גם אם עברו הרבה שנים מאז זה לא אומר שזה לא נוכח באופן שאינו מודע בחיים, האישיות מתעצבת בעזרת הפגיעות והטראומות שעברנו בחיינו משום שהנפש חכמה ולומדת כמו שהיד לומדת שלא לגעת באש לאחר שנכוותה ומספיקה פעם אחת אפילו בגיל שנה. גם הנפש לומדת להיזהר איפה שכואב לה על ידי הגנות ופיצויים ואז ההתנהגות היא במן סוג של עודפות וקיצוניות או חוסר והימנעות שעלולים להיות פוגעניים לעתים לנו ולסביבה.

הערנות לפגיעות שלנו עוזרת לנו להימנע מלהפוך להיות הדוקר במקום הנדקר, הפוגע במקום הפגיע, הנוטש במקום הננטש, מקרבן במקום הקורבן ולא רק זה אלא גם עוזר לנו להיות בחמלה אל אותו אדם פוגעני שבתוך תוכו הוא ילד שנפגע, בדיוק כמונו. חמלה לעצמנו דרך הסתכלות על הפגיעות שלנו וחמלה לאחר משום היכולת לראות את הפגיעות שלו תתרום לשלווה ושקט בחיינו, תובנה גבוהה יותר על החיים בכלל.

לפעמים כשאני רואה בנאדם מופעל ככה אני מנסה רגע לפני שאני כועסת ושופטת לדמיין אותו כילד המגיב לעולם בדיוק בשיעוריו הראשונים על יכולתו של הטבע להיות יפה אך יחד עם זאת גם אכזרי ופוגע, במובן הזה אני חושבת שכולנו דומים קצת רק שיש את אלמנט הבחירה שהוא אינדיבידואלי ולנו יש את הבחירה לבחור אחרת, לעשות שינוי מיטיב עם חיינו בכדי שנוכל לחיות במצב יותר שלם עם עצמנו.

מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה