בשנים האחרונות התפתח תחום חקר התודה בפסיכולוגיה. הטענה המרכזית שתחום זה בודק היא האם היכולת להכיר תודה הופכת אותנו לאנשים מאושרים ובריאים יותר? ואם זה אכן כך, מדוע קשה לנו להביע תודה כדבר שבשגרה?
האמת היא שגם אני, כשהתחלתי לחקור אודות "הכרת התודה", מצאתי שאני בעצמי מתקשה לומר תודה. "ומה על המטופלות שלי?" חשבתי "איך אוכל להעביר להם את המסר הזה? על מה הן יכולות להכיר תודה? על אובדן הבריאות? על אובדן האנרגיה? על חוסר השינה? על הכאב?"
לא יכולתי לראות כיצד אני מעלה את הנושא הזה מבלי לקבל מבטים או מיילים זועמים וכועסים "נו באמת, גבריאלה, על מה נאמר תודה?".
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהממצאים של המחקר:
מחקרים שנעשו בתחום נמצא שבעוד שכפיוּת טובה מובילה לחרדה, דיכאון, קנאה, חומרנות ובדידות, הרי שהכרת תודה מובילה לתוצאות חיוביות בתחומים החיוניים לאיכות חיינו כמו בריאות יותר טובה, סיפוק, ביטחון עצמי, אופטימיות, תקווה ואמפתיה, ומספקת את כמיהתנו לשלווה פנימית ולאושר.
פרופ' רוברט אמונס מאוניברסיטת דייוויס קליפורניה, אחד החוקרים המובילים בתחום הפסיכולוגיה החיובית, אומר שלמרות שאנשים רבים מתקשים, שוכחים או מתנגדים להכיר תודה לעתים קרובות, הכרת תודה נמצאה מחקרית כאחד הגורמים החשובים בבריאות נפשית, כגורם השני בעוצמתו המנבא אושר, וכפעילות שעשויה לתרום במידה רבה לאושר ולבריאות…"
בספרו "תודה" הוא מציג את ממצאיו המחקר המדעי המקיף הראשון על הכרת תודה ומראה כיצד טיפוח שיטתי של רגש זה יכול להביא לשינוי מהותי בחיינו. בספר גם מוצעות שיטות מעשיות לטיפוח ולהעצמת האושר והרווחה בחיינו.
אז היכולת להכיר תודה הופכת אותנו לאנשים מאושרים ובריאים יותר – ובכל זאת, למה קשה לנו להביע תודה כדבר שבשגרה, במיוחד אם אנחנו סובלים ממחלה?
האם אנחנו כל כך עסוקים במה שאין, במה שאיבדנו, במה שאנחנו כבר לא… ומתמקדים בדברים הלא טובים שאנו חווים בחיים, עד כדי כך שקשה לנו לעצור לרגע, להסתכל על מה שיש ולהגיד תודה.
נכון, יש ימים שבהם הכרת התודה קורת באופן טבעי, ואילו בימים אחרים היא כמו תרופה מרה – אנחנו יודעים שזה בריא, אלא שהטעם לא מוצא חן בעינינו. אולם בכל מקרה, הכרת התודה היא תכונה שעלינו לשאוף אליה, כחלק מהותי וחיוני מצמיחתנו האישית.
"כל כך הרבה ניתן לי שאין לי זמן להתעסק במה שנמנע ממני"
הלן קלר (האדם העיוור-חירש הראשון אשר סיימה תואר ראשון באומנות).
אני מזמינה אותך להעביר את המיקוד שלך למקום אחר. אני מזמינה אותך להתחיל לומר תודה על מה שכן יש בחייך ולשנות את מציאות היומיומית שלך.
מאת גבריאלה חבויניק, נטורופתית, מתמחה בפיברומיאלגיה ועייפות כרונית