הדדיות

כאשר אנחנו במערכת יחסים המושתתת על הדדיות אנו מרגישים שווה בשווה אל מול האדם שמולנו. אין צד אחד שאוהב או רוצה יותר וצד שרוצה או אוהב פחות, אין מנצחים ואין מפסידים מטרת השניים היא משותפת- להיות ולהישאר ביחד. שניהם יודעים, ש"זה זה" ואת "זה" הם לא רוצים להפסיד, אין דבר שיקר מכך גם לא המכשולים. כאשר עוברים את המכשול הראשון, מגלים בזכותו שאכן זהו קשר הדדי, מכאן אף אחד לא עוזב, אנחנו שנינו כאן על מנת להישאר. מתקיים אפשור למכשולים גדולים יותר לבוא כי בקשר כזה אנו יודעים, שהאדם שמולנו יכיל ולכן אני יכול להיות אני גם אם זה לא ימצא חן בעיניו משום שהוא יאהב ויישאר כשם שאנחנו נאהב ונשאר. קווים אדומים אינם נחצים משום שכבוד האחר תופס חשיבות עליונה. יש בטחון להיחשף יותר ויותר ובהיחשפותנו אנו גם חושפים את הצד השני רק מעצם מתן הלגיטימציה להיחשף. כבר אין פחד להיעזב או מאמץ לגרום לשני להישאר רק אמת אחת של שתי נשמות טהורות ורצון אמתי להיות ביחד מתוך אהבה גדולה ותחושת שייכות הדדית.

במילה הדדיות מסתתרת המילה "הד", כאשר נחשפים ללא פחד אל מול אהבת אמת הנובעת מהדדיות אנו מגלים את נקודות הקיצון שבנו, הדברים שאינם מאוזנים בנפשנו ובד"כ איננו מודעים להם. כאשר קיצון פוגש קיצון נוצר פיצוץ, זאת משום שעמדה קיצונית שאותה אנו מאמצים לחיקנו וקוראים לה "אני" נועדה להגן עלינו. לכן היא כל כך קריטית וחשובה (קיצונית) בהגדרתנו את עצמנו משום שבאופן לא מודע אנו חרדים ממה היה קורה לולא היינו הדבר הזה. איננו מודעים לכל זה עד אשר האדם שמנגד לפתע מהדהד לנו זאת ואנו מוצאים את עצמנו בהגנה, התקפה ומלחמה על ה"אני" שלנו אך בעצם זו הזדמנות לאזן ולהתאזן. משום שאם נשאל את עצמנו בכנות "מה הייתי בלי הדבר הזה"? אולי נגלה שם פחד שהתכונה הזאת נועדה להגן עלינו מפניו.

כל אותם דברים שאותם אנו "חייבים" למה בעצם אנחנו כל כך חייבים אותם? האם זה מצב מאוזן? מה נהיה בלעדיהם? האם יכול להיות שאנו כבולים לאותם דברים שבהם אנו נאחזים בכדי לשמוח, להירגע, להרגיש טוב? ומה יקרה אם נסכים לשהות קצת בכלום ולהיות עם מה שהוא מביא אתו? גם אם זה עצב, בדידות, ריקנות מה יקרה? לא נשרוד? בטח שנשרוד, נשרוד ונשתחרר מן הכבלים שנועדו ל"הגן" עלינו אך אותנו כבר לא משרתים. כל אותן הגנות נבנו כתוצאה מאינטראקציות שונות בחיינו; ההורים, האחים, הגננת, הסביבה, המורים, הדרך להביא למודעות את אותן הגנות היא במהלך אינטראקציות בריאות שנביא לחיינו ולכן ההדדיות כל כך חשובה. רק כאשר אנו מרגישים אהובים ואוהבים במידה שווה אנו מרגישים שזה בסדר להיחשף ושיהיה מספיק רצון להישאר בקשר למרות ההיחשפות. הגנות עולות וניתן להסתכל עליהן, נוכל לאבחן שאלו הגנות על פי החוזק והעוצמה שלהן. כמה שהנושא נוגע בנו ומסעיר אותנו יותר כך אנו יותר חרדים למה נהיה בלעדיהן. ההתבוננות על ההגנות שלנו זה הדבר החשוב ביותר מהסיבה שהגנות נועדו להגן עלינו מפני תוכן שאינו מודע אך ברגע שאנו מזהים את ההגנה, אנו יודעים כי היא נועדה להגן עלינו מפני "משהו" וברגע שאנו מבינים מהו "המשהו" הזה הוא הופך להיות מלא- מודע למודע ובכך ההגנה מאבדת מן האפקטיביות שלה, אין לנו צורך בה יותר והיא מתמוססת. כאשר התוכן מודע ניתן לעבור תהליך עיבוד עם הנושא המאיים או בשיחה עם בן/ת הזוג, בכתיבה, בטיפול ונפתח פתח לשינוי וצמיחה שנועדו בסופו של דבר לקרב את האדם לעצמו ולהביא יותר שקט ושלווה לנפשו.

מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה