האדם

נכתב ע"י שרון שלהב

האדם "מעניק" משמעות

זהו מאמר שנשען על הספר "האדם מחפש משמעות- מבוא ללוגותרפיה"  אשר נכתב על ידי ויקטור פראנקל שכיהן כפרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וינה בין השנים 1940-1942.נישא בשנת 1941 לטילי גרוסר, שנספתה בשואה, בנוסף לכל משפחתו מלבד אחות אחת. במהלך מלחמת העולם השנייה שהה במחנה ההשמדה אושוויץ, בדכאו, ובעוד מחנות ריכוז, למשך שלוש שנים. מדהים לגלות שעם כל מה שעבר, לטענתו, בני האדם הם חופשיים בבסיסם ועל אף שהנאצים יכלו לשלוט בגופו, הם לאי כלו לשלוט בנפשו, שאת החופש שלה לא יכלו לשלול ממנו. במהלך השואה הגה את תורת הלוגותרפיה .על פי תפיסתו של פראנקל, הדחף העמוק ביותר של האדם, או יותר נכון הרצון העמוק ביותר ולמעשה הגורם המכריע באם שרד את השואה או לא, הוא האם מצא משמעות והבנה של חייוו העולם שבו הוא נמצא, והבנה זו היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. פראנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריקקיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום.

אז איך מוצאים את המשמעות?

שיניתי את השם מ" האדם מחפש משמעות" ל"האדם מעניק משמעות" כי ברצוני לתת נופך נוסף לרעיון של משמעות. ידוע לי כי הרבה אנשים, למעשה אסתכן ואומר רוב האנשים אינם מוצאים את המשמעות או את הכיוון בחייהם מבחינת מה שיעשה אותם מאושרים ולאו דווקא הקריירה של חייהם או מקור פרנסתם. כאשר האדם "מחפש" משמעות האסוציאציה שעולה היא שהוא עלול למצוא משמעות כך סתם כשם שמוצאים ספר ישן או משהו ברחוב. המשמעות אינה נמצאת שם איפשהו כשם שהיא "משמעות", האדם הוא המעניק או לא מעניק לאותו חפץ, מחשבה, זיכרון, עשייה וכן הלאה משמעות. כאשר האדם מעניק משמעות הוא המחליט אם הדבר נמצא או לא נמצא. הוא לא מחפש אחר דבר שמר גורלו ולא מצא או שפר מזלו וכן מצא. הוא אינו נתון לחסדים אלא הוא עצמו מחליט על חסדיו. אם יראה לנכון למצוא משמעות בפרחים המלבבים, בניעת העצים, במגע של האבן עם המים, בשיר המתנגן ברדיו… יהיה בר מזל הוא.

לכולנו בקשות של הלב המתורגמות למוטיבציה ואמביציה, רצונות פשוטים ותחומי עניין. אם נדע להקשיב, נתמלא בהשראה.

הרבה פעמים עולה בנו רצון למשהו אך אנו מאמינים שאנחנו לא מספיק טובים על מנת להגשים רצון זה. אדם שאוהב משהו חייב להחזיק בכישרון לקיים אותו, אחרת לא הייתה לו משיכה טבעית לדבר. האמונות המגבילות שבחובנו על היכולות שלנו הן החורצות דינים וגורלות של משמעות. אני לא מדברת על מישהו שאוהב לשיר אשר חושב בצורה פרקטית על פרנסה משירה ואומר בכנות שהוא לא מוכשר מספיק בשביל להתפרנס מזה, זה דבר שיכול להיות נכון. אך משמעות אינה נמדדת בכסף ופרנסה אלא עשייה פשוטה של צו ליבך. ואם עושה טוב לאותו אדם לשיר לעצמו, לא משנה באיזה פורמט, זו משמעות!

משמעות היא הקריאה הפנימית אשר נמצאת בכל אחד ואחד מאתנו ובכל זאת נדמה שרוב האנשים לא מצליחים למצוא אותה למה?

ההשערה שלי היא שאותם אנשים מחפשים משהו גרנדיוזי שכתוב עליו "משמעות". אך האמת היא שמשמעות, אם תפקידה היחידי הוא לתת לנו נחת ותוכן לחיים, אולי לא נמצאת במקור פרנסתנו ואולי אנחנו לא עוסקים בה ברוב שעות היום אך מחובתנו לנפשנו אנו צריכים למצוא לה את הזמן הראוי. היא מסתתרת ברצונותינו החבויים והקטנים. כמו רצון לשמוע שיר מסוים פתאום, לצייר , לקרוא, לכתוב, ללמוד לנגן, לרקוד, להביט למעלה ועוד…

הבעיה היא שבדרך כלל אנחנו עסוקים מידי בשביל להיענות לרצון קטן  ו"חסר משמעות"זה עכשיו, אנחנו לא מבינים שמימוש רצונות אלה הם אלו הנותנים בסופו של דבר טעם לחיים וזו הבעיה האמתית. המשמעות נחה מולנו קטנה ופשוטה ללא אינטרס ותמורה מלבד המשמעות עצמה, הרגש הזה שהתקרבנו לעצמנו קצת שעשינו משהו שהעלה לנו חיוך, הביא לנו קצת נחת בעולם המטורף הזה, זאת משמעות.  ואנחנו המחליטים אם להעניק לעצמנו חוויות משמעותיות או לא.

נכתב ע"י שרון שלהב