גם אתה יכול להיות בודהא

הבודהא מצטייר לעולם כאדם מואר, לפעמים אנשים משתמשים בשמו כדי לסמל את שיא האיזון והשקט אך מה שהרבה אנשים אינם יודעים זה שהבודהיזם מדבר בעיקר על סבל וכי יש דמיון רב בין תורתו לבין תיאוריות פסיכואנליטיות מערביות.

הרבה טענו בעקבות כך שזו נקודת מבט פסימיסטית אך הבודהיסטים גרסו כי זוהי אינה פרספקטיבה פסימיסטית או אופטימית אלא ריאליסטית, אז איך באמת עלינו לנהוג אם ברצוננו לחיות בשקט ושלווה ולהפוך ל"בודהא" בחיינו?

הדרך שבה הבודהא מסביר את נפש האדם ואת דרכי העולם נקראת "ארבעת האמיתות הנאצלות":

1. החיים הם סבל

2. מקור הסבל בתשוקות או ב"צמא"

3. אפשר להפסיק את הסבל

4. קיימת דרך המובילה להפסקת סבל

נפרט על כל אמת נאצלת;

1.האמת הנאצלת על הסבל (דוקהה)

מהי, הו נזירים, האמת הנאצלת על הסבל? לידה היא סבל, מחלה היא סבל, זקנה היא סבל, מוות הוא סבל. כאב, יגון, עצב, אבל וייאוש הם סבל. התקרבות למה שאינו נעים היא סבל, לא לקבל מה שרוצים הוא סבל, בקצרה, חמשת המרכיבים של האישיות הם סבל" (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

למעשה על האדם להיוולד למציאות של סבל, נשימתו הראשונה היא בכי ומעצם היותו גשמי ומתכלה נידון הוא למחלות, תאונות ומוות כאשר החיים הם אסופה של חוסר סיפוק בסיסי וחוסר אונים אל מול המחזוריות של הסבל בחיים רצו ושוב הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית כגון ייאוש או דכאון כרוני חשוך מרפא. הסבל גם קיים ברובד פחות גלוי לעין כשם שמחלה נגלית לעין, מדובר על סבל קיומי, פרשנות זו נגזרת מן המשפט "לא להשיג את מה שרוצים הוא סבל", הסבל במשפט זה מייצג את התסכול, האכזבה, ואי יכולתנו לשלוט תמיד בנסיבות אשר מרחיקות אותנו מרצונותינו. הבודהא היה מודע גם לרגעי אושר וסיפוק אך הוא הדגיש את הארעיות שלהם ואת כך שאלו רגעים ברי חלוף או שהאדם מואס בהם. הקביעה כי "חמשת המרכיבים של האישיות הם סבל" מפורטת בדרשה השנייה שנשא הבודהא שם הוא מציע פירוש של האדם לחמישה רכיבים:

1. הגוף החומרי (רופה)

2. תחושות ורגשות (ודנא)

3. קוגניציות (סניא)

4. תכונות אופי והעדפות (סנקהארה)

5. כושר חישה (ויניאנה)

שימו לב  שחסר ברשימה זו את ה"אני" או הנשמה כמהות רוחנית, נצחית שאינה משתנה כך שבעצם אפילו גרעין קבוע אין לאדם ואין "אני", כל מה שאנשים מספרים לעצמם "אני… ואני…." זה לא קיים על פי הבודהיזם האני קיים אך הוא ארעי ומשתנה כל הזמן, אינו קבוע. את מושג האדם תיאר הבודהא כמערכת של חמישה חלקים ומאחר שתשתית כל הרכיבים הוא סבל אין לאדם אפשרות להגיע לאושר קבוע מאחר ואין גם "אני" ממשי ומתמיד, כך שהסבל טבוע בעצם הווייתנו. השקפת העולם הבודהיסטית מתייחסת באופן כללי לאופטימיות או פסימיות כפרשנות אנושית ואם רעיון נתפס כפסימי זה רק משום שלאדם יש קושי להתמודד עם הדברים שפחות נעימים לו בחיים והוא משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה ולכן האמת הנאצלת הראשונה, כך אמר הבודהא, קשה להבנה מאחר וזוהי עובדה שאיש אינו רוצה להכיר בה, אולם ללא הכרה אין סיכוי למרפא כאן ניתן להבחין בדמיון לפסיכואנליזה ולעובדה שהעלאת תכנים מן הלא מודע אל המודע מאפשרת שפיכת אור על מה שמפריע לנפשנו להיות משוחררת וכי אי אפשר לתקן את מה שאיננו יודעים ששבור.

2.האמת הנאצלת על הופעת (סמודאיה) הסבל

"זוהי, הו נזירים, האמת על הופעתו של הסבל. הצמא או התשוקות (טנהא) הוא זה המביא ללידה מחדש, הכרוך בעונג משתוקק והמחפש אחר תענוגות חדשים פעם כאן ופעם שם בצורה של צמא לתענוגות החושים, צמא לקיום ,וצמא לאי-קיום." (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

במידה והחיים הם סבל מן הראוי לשאול אם כך את השאלה מה גורם לסבל? האמת הנאצלת השנייה עוסקת בהופעתו של הסבל ומסבירה כי מקורו הוא בתשוקה או בצמא, הן אלו אשר מזינות את הסבל ומשקות את הסבל. בדרשת האש של הבודהא (הוזכר בקנון הפאלי, נלקח מ"בודהיזם", קוואן, 1996) הוא מקביל את התשוקות והצמא לחומר הבעירה שמבעיר את האש כאשר האש מייצגת את הסבל, הסיבה להקבלה זו היא משום שכשם שאש תכלה כל חומר בעירה ולעולם אינה תכבה כך גם תשוקות האדם אינן יכולות לספק באופן מוחלט אלא רק באופן זמני ואז מתעוררת תשוקה נוספת שגם אותה צריך לספק מה שהופך למעגל אינסופי של תשוקות וניסיון כושל לספקן וזה גורם לסבל כמו גם האש לכוויה, ניתן לראות כאן הקבלה לתיאוריית הדחף של פרויד כאשר הוא מתאר את הדחפים הפנימיים של האדם שבים ועולים ללא שליטה ואת הקונפליקט שנוצר בנפש  כתוצאה מניסיון של האדם למלא אותם שוב ושוב או להדחיק אותם במידה ואינם ניתנים להגשמה. התשוקה או הצמא מקבלים ביטוי בשלושה אופנים:

1. צמא לתענוגות החושים- הרצון להתנסות בטעמים, תחושות גופניות, ריחות, מראות וקולות הגורמים עונג

2. יצר הקיום- הרצון שלנו להמשיך להתקיים, להיות אלמותיים במובן מסוים

3. התאווה- הכוונה פה היא לא לרכושנות אלא להרס, זהו הצד האפל של התשוקה והוא מתבטא ברצון להתכחש ולהדחיק חלקים שלמים בעצמנו שאינם מתיישבים עם הדימוי העצמי שלנו, אנשים שמרגישים כי לכעוס או להיעלב זה לא טוב ובעצם מוחקים את עצמם ותכונות אנושיות באישיותם מה שיכול להוביל להרס עצמי, רגשי נחיתות ובמקרים קיצוניים לסגפנות או התאבדות. התאווה פה היא למושלמות במקום לשלמות. מושלם הוא לא קיים, שלם זה להכיר בכל החלקים ובכל זאת להיות מסוגל להרגיש אהבה עצמית. גם כאן יש דמיון למנגנוני ההגנה על פי פרויד "הדחקה" ו"הכחשה".

יחד עם זאת, אל לנו להסיק כי כל תשוקה היא רעה משום שלמילה העברית "תשוקה" ישנן הרבה משמעויות אולם במילה טנהא בסנסקריט המתייחסת ל"צמא" מדובר בתשוקה מעוותת משום שמטרתה אינה טובה או משום שהפכה לאובססיה ומטרתה היא גירוי החושים ועינוגם אך יש גם התייחסות לתשוקת חיוביות בבודהיזם אשר נקראות "צ'האנדה" שהן מתייחסות להצבת מטרות חיוביות בחיים כגון מציאת אושר, שלווה, חסד, נירוונה והן אינן עונות למונח טנהא.

הטנהא מייצגת את שלושת שורשי הרע:

1. תאוות בצע

2. שנאה

3. אשליה עצמית

שלושת שורשי הרע תלויים האחד בשני ומקיימים אחד את השני ובכלל ההסתכלות הבודהיסטית מתארת אסופה של סיבתיות, הכול קורה מסיבה ביקום ודבר תלוי בדבר ומשום שכל הדברים מתקיימים ביחסי תלות הם חסרי טבע עצמי, שרשרת דינמית שבה כל דבר ניתן לפרק למרכיביו ובכך להעלים מהם את המשמעות, הסבר זה נושק לתיאוריה הבודהיסטית שאין "אני" סטטי וקבוע והיצמדות ל"אני משמעותי" שכזה רק תגביר את הסבל ולמעשה דבר אינו מהותי והכל ניתן לשינוי ובתזוזה, מה שמוביל גם לארעיות תמידית ולכן תשוקה אינה יכולה לספק סבל אלא לטמון בחובה תשוקה אחרת משום שמה שסיפק אותנו בעבר אינו יספק אותנו שוב כיום, כל הקיים והחי בעולם הוא סובל, ארעי, משתנה וללא גרעין עצמאי או מהותי וכל "צמא" רק יוביל לסבל הבא.

אז אם כך איך אנחנו מפסיקים את הסבל?

3.האמת הנאצלת על הפסקת הסבל (נירודהה)

"זוהי, הו נזירים, האמת על הפסקת הסבל. זוהי ההכחדה של אותו צמא (טנהא), הפרישה ממנו, הוויתור עליו, הדחייה שלו, השחרור ממנו, אי ההיצמדות אליו." (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

האמת הנאצלת השלישית מדברת על הפסקת הסבל וגורסת כי כאשר אין צמא אין סבל והשלכתו מן האישיות באופן תמידי תביא לנירוונה, לנירוונה שני אופנים:

1. נירוונה המתרחשת במהלך החיים

2. נירוונה המתרחשת במהלך המוות

הנירוונה במשמעותה המילונית היא חידלון או הפסקה והכוונה כאן היא להפסקה של שלושת שורשי הרע, כלומר, הגעה לנירוונה בחיים משמעותה להפטר מתאוות הבצע, השנאה והאשליה העצמית. ברמה הפסיכולוגית מדובר על שינוי האישיות המונעת מהאגו לאישיות מודעת, שלווה, זכה עם אושר רוחני עמוק ותבונה גבוהה אשר בה חדלים מלהתקיים דאגות, פחדים, ספקות ומי שחווה זאת באופן מוחלט הוא אדם מואר אשר סיים את גלגוליו על פלנטה זו, שאלה כגון לאן ממשיך המואר לאחר מותו היא מיותרת וחסרת תשובה כשם שנשאל לאן הנעלמת הלהבה לאחר כיבויה, היא פשוט חדלת מלהיות ובכלל כל ניסיון לפרש את הנירוואנה רק תהווה התרחקות ממנה בראייתו של הבודהא על האדם לחתור לשם ולא לבזבז את זמנו על התפלספויות והסברים.

4.האמת הנאצלת על הדרך (מגה)להפסקת הסבל

"זוהי, הו נזירים, האמת על הדרך המובילה להפסקת הסבל. זוהי הדרך כפולת השמונה הנאצלת, הכוללת (1) הבנה נכונה (2) החלטה נכונה (3) דיבור נכון (4) פעולה נכונה (5) אורח חיים נכון (6) מאמצים נכונים (7) מודעות נכונה (8) מדיטציה נכונה." (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

אמת זו מספקת את הנתיב (מארגה) להפסקת הסבל, חיי היומיום תובעניים ומעט האנשים שנעצרים לתהות על מוסריות, חוכמה והדרך להגיע לשם, הדרך כפולת השמונה הידועה גם בשמה "דרך האמצע" משום אופייה המאזן בין התמכרות לתענוגות לסגפנות קיצונית, היא האמצעי להשגת המטרה; הפסקת הסבל והגעה לנירוונה. דרך האמצע מאגדת את שמונת הקריטריונים ל-3 מחלקות עיקריות:

1. מוסריות (סילה)- דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון

2. מדיטציה (סמאדהי)- מאמצים נכונים, מודעות נכונה, מדיטציה נכונה

3. חוכמה (פניא)- הבנה נכונה, החלטה נכונה

שמונה הדרישות תפקידן להתוות את הדרך, דרך מתמשכת של חיים אשר מקיימים את שלושת העקרונות הנ"ל;

1. הבנה נכונה- לימוד ויישום התורה הבודהיסטית

2. החלטה נכונה- לקיחת אחריות על גישה נכונה לחיים

3. דיבור נכון- לחשוב בטרם מדברים תוך התחשבות בזולת ואמירת אמת

4. פעולה נכונה- הימנעות מהרס או פגיעה אשר מונעת מעינוג החושים

5. אורח חיים נכון- בחירת עיסוקים אשר אינם פוגעים בזולת או באדם עצמו

6. מאמצים נכונים- להיות המנהג של מחשבותייך ולתת מקום להתפתחות וצמיחה של הנפש

7. מודעות נכונה- עבודה תמידית על מודעות עצמית

8. מדיטציה נכונה- תרגול שלווה, שקט נפשי ושילובן בחיי היומיום עד למצב של התמרתן באישיות

אם כך הדרך כפולת השמונה מטרתה, כמו גישות טיפול פסיכותרפיסטיות לשפר את איכות חייו של האדם והוא יחווה פחות סבל על ידי צמיחה ברמה האינטלקטואלית, רגשית ומוסרית ועל ידי שליטה בבורות ובתשוקות האנוכיות תוך התקרבות וקבלה של העולם והעצמי המשתנה מיום ליום, משעה לשעה מרגע לרגע.

מאת שרון שלהב, פסיכותרפיסטית הוליסטית ורפלקסולוגית בכירה.