"מדיבורים לעשייה" – סדנת ריברסינג הילינג וצלילים מרפאים

איזה כיף זה לעשות משהו שדחינו המון זמן, נכון ? אפשר אז לנשום לרווחה !

כמה פעמים אמרת לעצמך- "זהו זה, היום הוא היום, היום אני עושה את זה, זה שדחיתי כבר כל כך הרבה זמן… בלי הנחות לעצמי, בלי תירוצים !" כמה פעמים אמרת לעצמך ולא עשית את זה, שוב ?

כשאנו שוב לא עושים/ות את מה אמרנו כבר המון פעמים שנעשה, חוזרים מעגלי התלבטות וחוסר החלטיות שעושים כאבי ראש, ושוב סימולציות הצלחה וכישלון מסתובבות בראש במעגלים חוזרים ללא מוצא : פינטוזים על איך אעשה את זה, ועל איך ארגיש אחרי שכבר עשיתי את זה וכמה נפלא זה הצליח… וככל שעובר יותר זמן ועוד לא עשינו מה שבפינטוזים כבר תיארנו לעצמנו שכן- הלחץ הפנימי גובר. כל זה רק בראש עוד לפני שהזזנו אצבע …
ואם כבר ניסינו פעם-פעמיים או יותר, ונכשלנו- לרוב עולים שחזורים מדכדכים של איך כבר העזתי ועשיתי את זה ואיזה כישלון צורב זה היה… וכשזה מה שקורה, הנשימה נעשית לחוצה, שטחית ורדודה.
כמה פעמים אמרת לעצמך- "זהו זה, היום הוא היום, היום אני עושה את זה, זה שדחיתי כבר כל כך הרבה זמן… בלי הנחות לעצמי, בלי להימנע בגלל פחדי מכישלון, ובלי תירוצים !" כמה פעמים אמרת לעצמך ולא עשית את זה, שוב ?
…כמה אפשר עוד להמשיך כך ?!!
על מצב שכזה אמר המחזאי סמואל בקט "ניסיתי. נכשלתי. לא משנה. מנסה שוב. כישלון שוב. כישלון מוצלח יותר."
אם לא קמים ומנסים שוב, המרץ פוחת ,החשק לקום בבוקר פוחת , והיום עובר בתחושה של חוסר אונים, בלבול, עייפות רק מלחשוב על ה"זה" שדחית, מחשבות על העצמי כ"לוזר" =מפסידנ/ית.

בהמשך אין כוח לקום לעשות משהו כיפי, מאבדים את הסבלנות, לא יכולים ליהנות ממה שעושים באופן מלא, וכשזה ממשיך עוד ועוד- יש סיכוי שנתחיל להיות חולים, כי מצב זה קשור למרכז הביטוי שלנו- הגרון, ולאברי העשייה שלנו-הידיים, ולאברי ההתקדמות פיזית קדימה- הרגליים, והם עשויים להתחיל לאותת לנו שנחליט כבר, שנתחיל בעשייה, שנבטא עצמנו בבהירות וננשום כבר בחופשיות.

לפרטים והרשמה: